זמן - עם דילוגים בינות לשורות של המשחק של אנדר

תיזמנתי פוסט לסוף החודש. מין משחק כזה להתפלסף על הזמן הדיגיטלי. אני לא זוכרת ולא הסתכלתי מה בדיוק כתבתי אבל מטבע הדברים בטח התפלספתי יותר מדיי והוא לא מי יודע מה קוהרנטי אז אני מקדימה את המאוחר וממשיכה לשחק את המשחק הזה. אני מושפעת קשות מסופרים ויוצרים שמתייחסים לזמן ומשחקים איתו. לפני מספר דקות הנחתי את הספר האחרון בסדרת "המשחק של אנדר" שעוסק בתפיסות פילוסופיות, תרבותיות, אנושיות רבות, והנושא של הזמן והיחסיות של הזמן עובר כחוט השני בכל ספריו. אנדר חי כרונולוגית 3,000 שנה וביחס לעצמו כתוחלת חייו של אדם מבוגר ואף פחות מזה. 

בהתערבויות בריפוי בעיסוק (המקצוע שלי למי שזה עתה נכנס בדלת..) יש התייחסות משמעותית לזמן. הוא מופיע בהתייחס לסביבה של האדם, להקשרי החיים שלו. ישנה התייחסות לחלק הדמוגרפי של הזמן - גיל, מתי בשעות היום או במהלך השנה נעשים העיסוקים אליהם מתייחסים, כמו גם לחלק של מה עושים עם הזמן. השבוע תשאלתי חברה לצוות לגבי הפעילויות שהיא עושה במהלך יום שלם - 24 שעות, כשעל כל חצי שעה היא אמרה לי מה הפעילות שהיא עושה, איפה ועם מי. השאלון הוא חלק מהתערבות חדשה/מתורגמת שאני חלק מקבוצה שבודקת את ההתאמה שלה לישראל וזה היה עוד צעד לקראת לעשות את המטלה המעט מייגעת הזו עם האנשים עצמם. על עצמי עדיין לא עשיתי, הימים שלי כל כך לא טיפוסיים, ואולי כדאי לעבוד על זה.. הסנדלר הולך יחף.. בכל מקרה היא עמדה בזה יפה מאוד והיה מעניין לראות איך היא מנצלת את הזמן איך היא מגדירה את הדברים ועל אילו עיסוקים היא נבוכה לספר (לא משהו דרמתי.. טלויזיה). 

זמן הוא אכן דבר יחסי, או יותר נכון המשמעות שאנו יוצקים בו. בשירו הנפלא כותב יהודה עמיחי -

"במשך אהבתנו השלמו בתים/ומישהו שלא ידע/למד לנגן בחליל. תרגיליו/עולים ויורדים. אפשר לשמוע/אותם עכשיו, כשלא עוד נמלא זה את זה/כציפורים את אמיר העץ./ואת כבר מחליפה מטבעות, בלי הרף/מארץ לארץ, ומרצון לרצון".

וזה כל כך נכון, היום האחרון לדוגמה, עשיתי כל כך הרבה דברים ובמקביל נעשו כל כך הרבה דברים אחרים לגמרי, ואין צורך לברוא עולם בשביל זה, הכל פה מתחת לשמיים המאובכים. הכל משתנה ובכל זאת איכשהו ישנה יציבות. מצאתי את התמונה של המפית הזו בחיפושיי אחר שירים של עמיחי, משפט שלא הייתי מצפה למצוא על מפית.. 

ושאנחנו עדין זולים יותר ממחשב. לכן ישאירו אותנו (עמיחי)

באחד מספרי אנדר, נדמה לי שבילדי המחשבה, מתייחס אחד האחים לזמן במובן של חשיבותו של ההווה. הוא מסביר לאחיו, הזועם על כך שיש סיכוי שלא יהיה להם עתיד השואל אותו האם ההמשכיות אינה המטרה, ועל כך הוא עונה:

"זו מטרה אחת, כן,.. אבל המטרה האחרת היא הכאן ועכשיו, הרגע. ואחרת היא רשת הקשרים. החיבור בין נשמה לנשמה. אם מטרת החיים הייתה רק להמשיך אל העתיד, אכן לא הייתה להם משמעות, כי הם היו מורכבים רק מציפייה והכנות."  

האופן שבו אולהדו מסביר לאחיו גרגו על הזמן ועל המשמעות של הזמן מבהיר את המהות של הזמן האנושי. הוא בעצם אומר, נכון, אנחנו מצפים לעתיד ומונעים מהכוח של האמונה שלנו לגבי יום המחר. ועם זאת גם אם לא יהיה מחר יש לנו אפשרות לרוות נחת מהעבר ומהעכשיו, זמן ההווה. זו גישה מאוד יהודית, צפה למשיח/גאולה בכל דקה אבל דע לך שלכל רגע שהוא אינו פה יש משמעות ייחודית משלה. מעבר לזה שבשבת משיח לא יכול להגיע ואז ההווה מאוד נוכח, ובכלל הקונספט של שבת הוא מאוד כאן ועכשיו. 

לזמן יש גם כוח, או נכון יותר לומר שמיוחס לו הכוח להשכיח, לרפא. "הזמן עושה את שלו" וכו'. לפעמים זה באמת עוזר ולפעמים זה רק מחדד. בספר שהנחתי מידיי לפני אי אילו שורות, פיטר, אחיו של אנדר משתוקק לדבר עם אנדר אך גם מאוד מפחד. הוא קובע איתו פגישה דרך האנסיבל שזה האינטרנט כפי שהם מתארים זאת, אינטרנט בינגלאקטי! 

שתי הפסקאות האחרונות נותנות את התחושה של השיח באנסיבל

הוא מדבר שם על טכנולוגיה של אינטרנט בינגלאקטי ומתייחס להפרש הזמנים. מי לא זוכר איך פעם, ואולי גם היום, היו הפרשי זמן בשיחה בסקייפ. מציק ביותר! אבל כשזה בינגלאקטי מסתדרים. ואיך הוא מתגבר - הוא קובע תאריך ושעה. זה מאוד חשוב ללמוד מזה, קשה לך קבע שעה. אתה לא בטוח רשום ביומן תאריך. עובד יופי. ואם התייחסתי להתערבות בריפוי בעיסוק זמן הוא כלי עבודה. להבין מה המשמעות של הזמנים המסוימים, לייחס לזמן המשותף חשיבות, משמעות, שייכות.

ועל אלו בזמן אחר. 

**תוספת - שמעתי את השיר הזה ברדיו ואמרתי לעצמי - זה לפוסט על הזמן! אז.. למה לא עכשיו?