לקראת סוף השבוע וביתר שאת היום בבוקר התחלנו להתבשר על עזיבתן של שתי דמויות מאוד חשובות לאזניי את מיקרופון השידור של גלגל"צ. מכיוון שאני יוצאת מהבית להגיע לעבודה בשמונה וחוזרת בסביבות ארבע, ערן אליקים ונעמה חן (זאת אני) הפכו בלי ששמתי לב לדמויות מאוד חשובות בפלייליסט חיי.
זה אולי נשמע ציני, ובאמת לרוב אני שומעת את הפליליסט שאני בוחרת לעצמי, אבל זה ממש לא. מאז שיש לי אוטו, משהו כמו שלוש שנים, אני באמת שומעת באופן קבוע רדיו. הסתכלתי מקודם על הערך של נעמה חן בויקיפדיה ואז על עוד כמה ערכים של שדרנים ובכל שיחה עולה השאלה למה הם צריכים ערך ושמה שחשוב זו המוזיקה ולא השדרן. אני רוצה לחלוק על זה. נכון שהשדרן אפילו לא בוחר את השירים, בשביל זה יש עורך, אבל הקול שלו מלווה את הכל, ושומעים אותו. יש משהו בקול הקבוע, זה אפילו לא האדם עצמו, זה הקול שלו, שבאופן קבוע "מדבר" איתך בבוקר שגורם למי שיושב בצד השני להרגיש קשר. אני לא מכירה את אליקים אבל יכולה לצפות מתי הוא הולך להגיד "איפה שלא תהיו, מה שלא תעשו.." כי הוא טבע את זה בשעות האלה של הבוקר. אני זוכרת שפעם נעמה חן נתקעה בעצמה בפקק וגידי שפרוט (נראה לי..) שהיה לפניה אמר שמקווים שהיא תגיע, וממש חיכיתי לשמוע אם היא מגיעה. היה שיר ארוך ואחריו היא דיברה, וזה היה ממש כמו להיות חלק ואני בטוחה שהרבה אנשים כמוני חיכו אחרי השיר לשמוע אם זו תהיה היא.
אני כותבת את כל זה וקולטת כמה באמת פיתחתי מערכת יחסים חד צדדית או בעצם נתתי להם ליצור מערכת יחסים כזו אתי. לפני כמה חודשים הייתי בהרצאה של קוואמי על התפקיד של הרדיו במסגרת שאון חורף. ואני זוכרת שהוא אמר משהו בסגנון שפעם הרדיו ועורכי התוכניות היו מגלים לציבור מוזיקה, הם היו הצינור שחושף.
 |
| טוב, זה היה לפני כמעט שנה.. |
היום התפקיד הוא אחר, היום יש כל כל הרבה מידע שמפציץ אותנו כל הזמן והתפקיד של הרדיו הוא לתווך לקהל את המוזיקה הטובה. כמובן שכאן נכנס המקום של מה חושב העורך ומפה לשם הגענו לדיוני שקיפות קבלת ההחלטות בפליליסט של גלגל"צ. זוהי כתבה של דנה וייס על הפלייליסט. אגב, נדב רביד חוזר לגלגלצ מרדיו הקצה (הקרוי ע"ש התוכנית - "הקצה" מגלגלצ) אותו ניהל עם קוואמי, והנה סגרנו מעגל קטן. על רביד אגב אין ערך בוויקיפדיה. מעניין. למאיה בוסקילה דווקא יש, ולא כתוב שם כלום על המאבק שלה מול גלגלצ.. גם מעניין.
לפני כמה זמן חשבתי לי (ואולי אפילו כתבתי פה איפשהו) שמעניין אותי איך הכרתי את השירים שהכרתי כשהייתי נערה. לא היה אינטרנט ולא שמעתי יותר מדי רדיו למעט התוכנית של ערן סבג. אולי שמעתי יותר ממה שחשבתי אבל אני חושבת שבעיקר שמעתי את כל הדיסקים שהסתובבו בחדרי הפנימיה, ואף כמה קלטות (!!) וככה למדנו האחת מהשניה לצרוך גוונים שונים של מוזיקה. מאילנית ועד אביב גפן, מפיק פלויד ועד Take that. וכל מה שבאמצע. באחד ממבצעי 3 במאה קיבלתי את השלישיה הזו - ירח - שלמה ארצי, החלונות הגבוהים ו- Dookie - Green Day. דיי מגוון.
ועוד בעניין הרדיו כמתווך. שיר מקסים של אווה קילפי, משוררת פינית מופלאה,
שאפשר לקחת ממנו משהו גם לעניננו:
המתווך צולח סבך עשב,
מקיף את הבית במשקפים שחורים,
בכרס תפוחה
פורש את ידיו: "פה יעבור הגבול."
"היער ההוא שם." "החוף הזה כאן."
הקונים מהנהנים. מרימים רגלים לגובה.
ירד גשם קודם לכן.
והינשוף יושב בחלל העץ,
מצפה ברטט
שחובבי הטבע יסתלקו.
ובהצלחה לערן אליקים ונעמה חן! ותודה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה