בתפר שבין טיפול לעיצוב. ונשים.

לא כתבתי בבלוג הזה מאז אוקטובר. לא סתם, התמקדתי כמו שצריך אך ורק (כמעט, לפחות בהקשר של מה שאני כותבת פה) במחקר שלי, שמאז שפתחתי את הבלוג הזה שמטרתו הייתה ועודנה לעזור לי להגיע לתובנות לגבי החיבור שלי המקצועי למדיה. אז למי שלא יודע, כלומר מי שהצליח להמנע מלשאול אותי "על מה הדוקטורט שלך" רק אדווח שהמחקר שלי נוגע בטכנולוגיה אבל ממש לא כמו שחשבתי. אולי מתישהו אכתוב גם על זה אבל כרגע אני רוצה ממש לרגע, כלומר לפוסט אחד ויחיד לחזור ולסכם כמה דברים שהייתי שותפה אליהם בשנה האחרונה. אני אתחיל מהסוף, כי זה הכי קרוב והסיבה שפתחתי את המחשב (כמה פעמים יש לציין, עד שנזכרתי מה אני רוצה לעשות) עבור משהו שהוא לא הדוקטורט שלי, או דיווח על פגישה עם מרפאה בעיסוק מופלאה כזו או אחרת בבלוג שלי עם נעמה תודה רב"ע על הקפה (וכן, זו פרסומת). 

אז ביום שלישי הייתי לשמחתי בכנס מקסים וכל כך הכרחי - Therapy meets Design, שעסק בדיוק בזה - במפגש בין טיפול לעיצוב. היו שם מעצבים לגווניהם ומטפלים לסוגיהם והרצאות מושלמות שתקפו את הנושא מכל מיני כיוונים (כולל כסף!) ואני עסקתי בעיקר באיך להקשיב, לאחסן במגירה הנכונה ולשים את זה לעוד 3.5 שנים בצד. 

התג שלי, ככה זה כשהכל טכנולוגי - השם שלי כתוב בדיוק כמו שאני כתבתי אותו. 

כנראה שזה לא ממש יקרה, זה מעניין מדי, ורלבנטי מדי בשביל שאתעלם לגמרי וכמו שכתבתי בהתחלה זה לא המפגש הראשון שלי עם הנושא. הרבה מהחיבור אני זוקפת לזכותה של מורן, שיום אחד אני אולי אוכל להגיד בדיוק מה היא עושה אבל זה בתחום של האינטרנט. מורן לקחה אותי איתה למפגש של xx+ux שזה פורום של נשים בתחום של חווית משתמש (Universal Experience). בתחום הזה יש דומיננטיות גברית ועלה צורך להגביר את הנוכחות של הנשים בכנסים ומשם קם הפורום (אם טעיתי בצורה זו או אחרת אשמח לתיקונים). תהליכים דומים קורים במגוון תחומים, אם במיזם ויקי-נשים שכבר כתבתי עליו פה ושם. אם בקבוצות של נשים בפייסבוק סביב עסקים פרטיים וכו' וכו'. 

במפגש ההוא שהתקיים במשרדים של WIX (מגניב בטירוף) כבר בהרצאות הייתה הרצאה על נגישות, שבגללה כנראה בכלל באתי, ובסוף היו קבוצות קטנות. ישבנו בקבוצה של 4 ואני הייתי נבוכה מזה שאני לא "באמת" קשורה. מהר מאוד מצאנו שפה משותפת והרגשתי קצת יותר טוב אבל עדיין, קצת מהצד. 

בהמשך השנה רץ בפיד שלי מכמה כיוונים מידע על פסטיבל פרינט סקרין ועל סדנה לנשים בתחום של אומנות דיגיטלית שתהיה מקדימה לפסטיבל בתמיכת שגרירות ארה"ב. ראיתי, מילאתי את הטופס - שהיה סופר מעניין בעצמו - ואמרתי לעצמי שאם כן זה יהיה נחמד ואם לא אז גם בסדר. התקבלתי. הפעם זה היה כל מיני נשים, בכל מיני מקצועות עם כל מיני גישות וכיוונים. אולי הקבוצה הראשונה שהייתי בה שלא הייתה ייעודית מבחינת האוכלוסיה, היו כאלו שזה היה התחום שלהן וכאלו שממש לא והיה ממש ממש מעניין. אני מחפשת תמונות מאז ומוצאת את התמונה הזו, מהסדנה הראשונה: 

מכונת ציור - עשינו עם ליאת סגל המהממת 

ואת התמונה הזו, מהסדנה שהכי אהבתי של יצירת מסע מתוך גלויה, עם דלית שלום הנהדרת: 

נכון, את רוב הדברים אני לא רואה את עצמי עושה היום, אבל זה פתח לי את הראש בגדול. ממש לא מזמן היה איזה רעיון לעשות משהו עם הטכנולוגיה של NFC וידעתי מה זה. כלומר, לא שלא ידעתי קודם איך להשתמש בNFC אבל היום אני יודעת שאפשר ליצור את הדברים עצמם, עשיתי את זה כבר פעם עם תמיכה וזה עבד. שום סיבה שלא אוכל לשחזר את זה בהקשר אחר. 

וכמו בכל דבר אחר המרכיב המשמעותי ביותר הוא המפגש. דיברתי שם עם נשים שלא הייתי פוגשת בסיטואציות אחרות וזה היה מעניין. וכמו המידע, זה לא שהיום אני בקשר איתן אבל כשאני רואה משהו שמישהי עושה מעניין אותי לראות או ללכת או לחשוב ביחד. וזה מחזיר אותי לחיבור בין טיפול לעיצוב. יש כל כך הרבה ממשקים, והשיתוף הוא הכרחי בימינו וכל כך מתאים. השפה - שהיא בדרך כלל המכשול בחיבורים האלה - כל כך דומה, ממש ענין של ניבים שונים. 

מה שנשאר זה להתחיל לתפור.