לפני עשר שנים התחלתי את ההכשרה האחרונה שלי בריפוי בעיסוק.
עשר שנים זה המון, זה תקופת חיים נכבדת. כמה קרה בעולם, כמה קרה לי.
לפני כמה זמן עשיתי סקירה של 12 הדירות שהיו לי בירושלים ב12 שנים. הדירות האלה הן הסמן שלי של מתי קרו דברים. במידה מסויימת גם התארים שלי עושים לי סדר (ראשון 2008, שני 2013, שלישי עכשיו).
נקודת הזמן הזו שבה התחלתי להיות, עוד לא לעבוד, במכינה היא פתח אדיר לתפיסת השינוי בשבילי על שלושה מישורים - 1. המישור האישי מקצועי שלי 2. המישור של מה שקורה בארץ בתחום של בריאות הנפש 3. מה שקורה בכלל בארץ ובעולם מבחינת טכנולוגיה. כי אלו שלושת הדברים שמאז אני בפוקוס עליהם.
נכון, אני כבר לא מתעסקת בטכנולוגיה כל כך, יעידו על כך הפערים בין פוסט לפוסט בבלוג הספציפי הזה, אבל המציאות ממשיכה גם בלי שאתבונן בה, ודברים שפעם היו בגדר מדע בדיוני או חדשניים נהיו חלק משגרת היומיום שלנו. הצצתי ביומן שלי שמנוהל היום כולו בגוגל ואין שם כלום, התחלתי להשתמש בו רק באוקטובר 2011.
ראיתי היום פוסט שנכתב על השער של הניו-יורקר, המאייר שעיצב אותו אמר שהוא לא מפחד שרובוטים יחליפו אותו בעתיד כי בשביל זה הם צריכים להיות נוירוטים, או משהו בסגנון, וזה באמת מאוד מעניין ומטריד ה-מה יהיה. עם זאת, זה כבר לא מטריד אפילו מרוב שכל הזמן מדברים על זה.
עשר שנים זה המון, זה תקופת חיים נכבדת. כמה קרה בעולם, כמה קרה לי.
לפני כמה זמן עשיתי סקירה של 12 הדירות שהיו לי בירושלים ב12 שנים. הדירות האלה הן הסמן שלי של מתי קרו דברים. במידה מסויימת גם התארים שלי עושים לי סדר (ראשון 2008, שני 2013, שלישי עכשיו).
 |
| מן הפייסבוק. מעניין שהם לא חושבים שם שהתיכון הוא כזה אירוע חיים |
נכון, אני כבר לא מתעסקת בטכנולוגיה כל כך, יעידו על כך הפערים בין פוסט לפוסט בבלוג הספציפי הזה, אבל המציאות ממשיכה גם בלי שאתבונן בה, ודברים שפעם היו בגדר מדע בדיוני או חדשניים נהיו חלק משגרת היומיום שלנו. הצצתי ביומן שלי שמנוהל היום כולו בגוגל ואין שם כלום, התחלתי להשתמש בו רק באוקטובר 2011.
ראיתי היום פוסט שנכתב על השער של הניו-יורקר, המאייר שעיצב אותו אמר שהוא לא מפחד שרובוטים יחליפו אותו בעתיד כי בשביל זה הם צריכים להיות נוירוטים, או משהו בסגנון, וזה באמת מאוד מעניין ומטריד ה-מה יהיה. עם זאת, זה כבר לא מטריד אפילו מרוב שכל הזמן מדברים על זה.
 |
| השער המדובר (שיוצא רק מחר..) - וזה מה שהוא אומר על זה |
ובאיזשהו מקום, בגלל שהעתיד הוא הדבר החם של ההווה, יש משהו מאוד קלישאתי כשהוא קורה.
משהו בהפתעה, אפילו בשבר של השינוי, התפקחות מידע ישן, פשוט לא מעניין כי הוא כל כך מדובר, מבויים ומעובד.
בחגים הייתי ביוון. לא כתבתי על זה כלום. יוון כמו נתקעה בשנות ה80, חופים עם מים מנצנצים, צידי כביש לא מתוחזקים, קצב של פעם. היוונים (שכל הזמן הצחיק אותי להתייחס אליהם כיוונים, כי הם לא נראים אנטיוכוסים כאלה אבל זו הקונוטציה הראשונית שלי) התחילו את הכל, את ההשכלה, והתרבות והספורט, ואז הרומאים לקחו את זה הלאה ומפה לשם הם נשארו מאחור. והכלכלה שם נוראית, ויש לא מעט בתים נטושים והזנחה, במקומות שנראה שיש להם פוטנציאל מדהים, לי כתיירת זה היה כייף, הצצה לאפשרות, הרגיעה והחוויה המאוד נוסטלגית, אבל לא הייתי רוצה שהבית שלי יהיה כך. הכי קל להיות נוסטלגית על אחרים.
עשר שנים.. הייתי כל כך קטנה. ובעוד שבוע מגיעות אלי סטודנטיות, להכשרה אחרונה, כביכול אותו דבר אבל שונה לגמרי. ושום דבר לא נכון או חס וחלילה מושלם. זה פשוט מה שיש.
משהו בהפתעה, אפילו בשבר של השינוי, התפקחות מידע ישן, פשוט לא מעניין כי הוא כל כך מדובר, מבויים ומעובד.
בחגים הייתי ביוון. לא כתבתי על זה כלום. יוון כמו נתקעה בשנות ה80, חופים עם מים מנצנצים, צידי כביש לא מתוחזקים, קצב של פעם. היוונים (שכל הזמן הצחיק אותי להתייחס אליהם כיוונים, כי הם לא נראים אנטיוכוסים כאלה אבל זו הקונוטציה הראשונית שלי) התחילו את הכל, את ההשכלה, והתרבות והספורט, ואז הרומאים לקחו את זה הלאה ומפה לשם הם נשארו מאחור. והכלכלה שם נוראית, ויש לא מעט בתים נטושים והזנחה, במקומות שנראה שיש להם פוטנציאל מדהים, לי כתיירת זה היה כייף, הצצה לאפשרות, הרגיעה והחוויה המאוד נוסטלגית, אבל לא הייתי רוצה שהבית שלי יהיה כך. הכי קל להיות נוסטלגית על אחרים.
עשר שנים.. הייתי כל כך קטנה. ובעוד שבוע מגיעות אלי סטודנטיות, להכשרה אחרונה, כביכול אותו דבר אבל שונה לגמרי. ושום דבר לא נכון או חס וחלילה מושלם. זה פשוט מה שיש.
