לפני כמה שבועות השתתפתי בערב שבין היתר שר בו קובי אוז. רוב הערב היה מקרטע אבל אז הוא שר את התחנה הישנה, ולי נפתח הלב.
בחיים שלי ביקרתי לא מעט בתחנות מרכזיות, ישנות, חדשות, חדשות-ישנות כמו אלו של תל אביב וירושלים שהשתנו בין נסיעותיי הרבות. כל זה עד לפני שלוש שנים שהתחדשתי ברכב. השבוע בנסיבות מצערות נסעתי באוטובוס, קטע קצר מאוד של כביש, שהזכיר לי נשכחות ויחד עם תמר שנסעה אתי נזכרנו בכרטיסי הנסיעה הישנים של פעם.
למי שהצטרף למעגל הנוסעים בשנים האחרונות אין מושג על מה אני מדברת. היום יש רב קו, ומכונה שפולטת כרטיס לפי מה שמזין הנהג אבל פעם היו לנהג מלא כרטיסים מנייר דק שעליהם היו מספרים מהם היה מרכיב את סכום הנסיעה. בתמונות הבאות ניתן לראות את הכרטיס כמו שהוא היום ואת הכרטיסים מלפני 40 ו20 שנה..
גם העמדה של הנהג השתנתה מאוד. פעם הנהג היה נכנס לתחילת הקו שלו עם לוח של כרטיסים ומתקן של חלוקת עודף, והיום הכל בתוך המכונה הקטנה. שוב, היום ובעבר..
יפה שהמקום לכוס הקפה נשאר..
בנסיעה שלנו השבוע יצאנו ממקום באמצע הדרך למקום אחר שהוא באמצע הדרך והנהג שלף את טבלת הקו. מי שנסע פעם ממקום לא כ"כ מוכר מכיר את הסיטואציה הזאת. הנהג בעצם לא יודע כמה לדרוש ממך לשלם והטבלה אומרת מכל מקום כמה משלמים לכל מקום. לזה לא מצאתי תמונה, אבל אני מוכנה להשבע שהנהג שלנו הוציא אחת כזו ובדק כמה נשלם ממיתר לעתניאל.
זה זרק אותי אחורה לטיולים שהייתי עושה ברחבי הארץ כשתחום המומחיות שלי היה לסוע ממקום לא קושר אחד למקום לא קשור 2 ואיכשהו שמחיר הנסיעה יהיה קשור לאיזושהי כרטיסיה שמאכלסת כיס בארנק שלי.
היו לי כרטיסיות מכל מיני סוגים. מעיר לעיר, מצומת לעיר, ממחלף כלשהו למחלף כלשהו אחר שמוביל אותי הביתה ועוד. ואז פתאום שכשמגיעים בסוף מסלול נניח של נחל עמוד ועומדים בצומת חוקוק לאוטובוס לטבריה או משהו בדיוק הכרטיסיה שכבר שכחתי ממנה והייתי בטוחה ששני הניקובים שנשארו בה הם בזבוז כי אני כבר לא נוסעת מאיפשהו לאיפשהו אחר - היא בדיוק התאימה!
היום כבר אין לי חוויות התעלות שכאלה, אני מסתפקת בשמחה הפשוטה שכרטיס האשראי שלי עובר במכונה של התדלוק. ושומרת קבלות. יש לי גם ברב קו כרטיסיה של הרכבת הקלה ושל נסיעות בתל אביב.
אפרופו תל אביב, שיר על קו 5, אחד הנצחיים (הקו והשיר). אולי אחד הקווים היחידים שתמיד לקחתי ותמיד אקח, בדרך אל הים.
בחיים שלי ביקרתי לא מעט בתחנות מרכזיות, ישנות, חדשות, חדשות-ישנות כמו אלו של תל אביב וירושלים שהשתנו בין נסיעותיי הרבות. כל זה עד לפני שלוש שנים שהתחדשתי ברכב. השבוע בנסיבות מצערות נסעתי באוטובוס, קטע קצר מאוד של כביש, שהזכיר לי נשכחות ויחד עם תמר שנסעה אתי נזכרנו בכרטיסי הנסיעה הישנים של פעם.
למי שהצטרף למעגל הנוסעים בשנים האחרונות אין מושג על מה אני מדברת. היום יש רב קו, ומכונה שפולטת כרטיס לפי מה שמזין הנהג אבל פעם היו לנהג מלא כרטיסים מנייר דק שעליהם היו מספרים מהם היה מרכיב את סכום הנסיעה. בתמונות הבאות ניתן לראות את הכרטיס כמו שהוא היום ואת הכרטיסים מלפני 40 ו20 שנה..
גם העמדה של הנהג השתנתה מאוד. פעם הנהג היה נכנס לתחילת הקו שלו עם לוח של כרטיסים ומתקן של חלוקת עודף, והיום הכל בתוך המכונה הקטנה. שוב, היום ובעבר..
יפה שהמקום לכוס הקפה נשאר..
בנסיעה שלנו השבוע יצאנו ממקום באמצע הדרך למקום אחר שהוא באמצע הדרך והנהג שלף את טבלת הקו. מי שנסע פעם ממקום לא כ"כ מוכר מכיר את הסיטואציה הזאת. הנהג בעצם לא יודע כמה לדרוש ממך לשלם והטבלה אומרת מכל מקום כמה משלמים לכל מקום. לזה לא מצאתי תמונה, אבל אני מוכנה להשבע שהנהג שלנו הוציא אחת כזו ובדק כמה נשלם ממיתר לעתניאל.
זה זרק אותי אחורה לטיולים שהייתי עושה ברחבי הארץ כשתחום המומחיות שלי היה לסוע ממקום לא קושר אחד למקום לא קשור 2 ואיכשהו שמחיר הנסיעה יהיה קשור לאיזושהי כרטיסיה שמאכלסת כיס בארנק שלי.
 |
| כרטיסיית נוער, ביומולדת 22 עדיין ניסו למכור לי כזו.. |
היום כבר אין לי חוויות התעלות שכאלה, אני מסתפקת בשמחה הפשוטה שכרטיס האשראי שלי עובר במכונה של התדלוק. ושומרת קבלות. יש לי גם ברב קו כרטיסיה של הרכבת הקלה ושל נסיעות בתל אביב.
אפרופו תל אביב, שיר על קו 5, אחד הנצחיים (הקו והשיר). אולי אחד הקווים היחידים שתמיד לקחתי ותמיד אקח, בדרך אל הים.
