הגזמתי קצת בכותרת.. בכוונה כנראה, תשומי.
משהו קטן על חיפוש.
הדודל היום הוא על לולה פלורנס, שיש לה יומולדת 93.
לא מכירה אותה אבל ראיתי את התמונה:
ועלה בי זיכרון על ספר שהייתה בו צוענייה שהסיפור שלה דיי מהפכני וזכרתי שהיא הייתה אמנית באיזשהו תחום וסוג של מורת דרך לעמה.
הצורך חסר העכבות שלי לתקף את הזיכרון הזה דחף אותי להריץ חיפוש בגוגל אחר הספר וניסיתי המון מילות חיפוש. בדקתי קודם אם זו היא (לולה) ולא. גם היה לי די ברור שאם כבר היא הייתה זמרת ולא רקדנית.
בסוף אחרי שכתבתי משהו נכון כנראה, ואני אפילו לא זוכרת מה, נחתתי על כתבה מהארץ על הסופר קולום מקאן, לרגל ספרו המהמם "יסתובב לו העולם הגדול", ושם הוזכר ספרו "זולי" שזה הספר אליו נכספתי להזכר.
ספריו היפים...
עכשיו אפשר לישון בשקט :)
מעניין אם בעולם ללא אינטרנט הייתי מתאמצת כל כך. היה לי ברור שאם רק אשים את המלים הנכונות אמצא את הספר ותהיה לי סגירת מעגל קוגניטיבית (שלי לפחות יש בה הרבה סיפוק). אם לא הייתה לי האפשרות הזו הייתי צריכה לחשוב ולחשוב ואולי לחכות לפעם הבאה שאני בספריה ולעבור על כל הספרים. אני בכלל לא בטוחה שהייתי מתאמצת, הייתי מסתפקת בזכרון החוויה של הספר ותו לא.
היום הייתי בספריה (אנשים רצים לקנות אוכל כשאומרים להם שירד שלג, אני רצה אח"כ גם לספריה) ושוב לקחתי ספר שכבר השאלתי. מרוב ספרים אני כבר לא זוכרת, אבל המחשב זוכר תמיד וכמעט כל שבוע, לפחות על אחד הספרים הספרנית עושה לי פרצוף ואומרת שהוא כבר הושאל על ידי.. אני לוקחת מאוד ברצינות את המשפט הקלישאתי של לא לשפוט ספר על פי הכריכה שלו. אבל אני זוכרת את הסיפורים הטובים, כמו "זולי"!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה