כשהיינו שומעים בקלטת - אבולוציה מוזיקלית

העלתי לפני אי אילו פוסטים את התמיהה לגבי רכישת הידע המוזיקלי שלי לפני שהיה אינטרנט, לא מבחינת ידע במוזיקה, אלא להכיר שירים וכו'. אחת התשובות המתבקשות הן הבית, ההורים. למזלי הרב להורים שלי היה פטיפון שאני זוכרת אותו בשימוש בעיקר בסוף שבוע (חנהלה ושמלת השבת, כששלושתינו רחוצות ומסודרות לפני שבת על השטיח ואמא שלי מנקה את הבית, וג'ו עמאר במוצ"ש), והמון קלטות שאבא שלי הקליט שהיו ממוספרות. עד היום יש שירים שאני מופתעת לשמוע את הבית האחרון שלהם כי בהקלטה הם נקטעו בסוף הקלטת.

כשזה מה שיש שומעים את אותם השירים שוב ושוב ושוב וכך יש שירים, בעיקר מקלטת מספר 7 - שמצאתי באחת הקופסאות בגג: 

שבה יש את השיר "הוא לא ידע את שמה" (שמוזכר בו חודש סיון..) שאני מכירה את כל המילים וככל הנראה, שלא במודע, מזמזמת את השיר שבא אחריו. לאבא שלי היה מין תיק כזה, משהו כמו התמונה הבאה, והיינו מסדרים אותו שוב ושוב כך שכל הקלטות ייכנסו.

הכי קרוב למה שהיה לנו.. תיק לקלטות

השנים עברו והעולם התקדם לדיסקים, ואת אותה הפעולה עשינו עם הדיסקים. ואפילו הייתה תקופה שבאותו המעמד היו מונחים גם דיסקים וגם קלטות ואני הייתי מסדרת אותם שעות כדי שהכל יכנס יפה ומסודר. מעניין לראות את המעבר מקלטות לדיסקים לפי האלבומים. היו לנו ברכב קלטות של בועז שרעבי ואורי פיינמן, ברכב שהסיע אותי לבית ספר בחטיבה היתה קלטת של אתניקס ששמענו כל יום. קשה לי להצביע בדיוק על הדיסק הראשון שהיה לנו, אני זוכרת בוודאות את האלבום הכפול של שירי יאיר רוזנבלום וכמובן את גדלנו יחד, 11 דיסקים של שירים ישראלים שיצאו לרגל 50 שנה למדינה או משהו כזה. למי שתוהה למה אני מכירה את כ-ל המילים של 16 מלאו לנער לדוגמה.

גדלנו יחד - הספר 

לבת מצווה אחותי קיבלה מארז עם כל הדיסקים של יהורם גאון ואת האוסף הראשון של עבודה עברית. הרבה מהדיסקים היו אותם האלבומים שהיו לנו בתקליטים. את הדיסקים קנו ההורים שלי בחנות של האוזן השלישית בתל אביב, שעליה יש לנו סיפור משפחתי מתחום הוידיאו אבל זה לפוסט אחר. 

ואז פתאום היה אפשר לשמור את השירים במחשב. והתחלנו לסדר תיקיות במחשב של מוזיקה, כאשר הקרדיט למה אנחנו מכירים עבר קודם כל לעדון, החבר של אבא שלי, שהעביר לנו את כל הספריה שלו. בהמשך העברנו את הדיסקים שלנו וגם התחלנו להוריד מתוכנות של שיתוף קבצים. זה כבר היה עולם אחר לגמרי! 

באותו הזמן בערך אבא שלי, בכושר ההמצאה המדהים שלו, מצא פטנט שחיבר בין המחשב שהיה בממ"ד של הקומה הראשונה, למערכת שהייתה במקומה הראוי, במרכז הסלון באותה הקומה. הכל דרך הקירות.

המערכת באמצע הסלון, מתוך אחת התמונות הישנות שלנו

שם החלה הקריירה שלי כדי. גי. המשפחתית. כל יום שישי, כשקמתי בבוקר, עם הקפה או הקרונפלקס והפיג'מה הייתי יושבת על המחשב ומסדרת פליליסט לכל היום. בווינאמפ. 

פליליסטים כאלו, הרבה פחות דפש מוד והרבה יותר עברית אבל לא רק

השלב הבא היה קניית הצורב. באחד הימים לפני פסח אבא שלי קנה צורב ודיסקים ובפעם הראשונה בחיינו צרבנו דיסק. על הדיסק היו ארבעה שירים, בואי של עידן רייכל ועוד אחד שלו, חלומות של רוחמה רז ועוד שיר שאני לא זוכרת. שמענו את המיני-דיסק הזה לפני במהלך ואחרי אותו הפסח בלופים. 

כל זה קרה כשהייתי בתיכון. כשסיימתי את השנה השניה של השירות אותו עשיתי בכרמיאל הכנו למורים דיסקים לפרידה. שמנו שם שירים שהבאנו לתלמידים במשך השנה ועוד כמה שירים יפים. המחווה היפה הייתה השיר של חני ליבנה על כרמיאל - קסם הכלנית לעד, אני הכרתי את השיר עוד מימי כתושבת כרמיאל וחיפשתי אותו עבור המחווה. אני בטוחה שהרגשנו כל כך מגניבות ושזה היה הדדי. 

למה אני כותבת את כל זה? כבר היום הכל מעורבב לי בראש, וזה ניסיון לשמור על החוויה הזו של חיים בעולם משתנה. אני זוכרת את הדברים דרך אירועים שהיו, אבל לא את המעברים עצמם. ההבדל ברכישת הידע המוזיקלי שלי ובאותה הפעולה אצל האחיינים שלי הוא של שמיים וארץ. היום כל שיר כמעט אפשר ישר לשמוע ביוטיוב. אין את הבחירה המאוד קשה ב-איזה דיסק לקנות מהקצת כסף שחסכתי, או את הדבר המטורף שמספרים לי ההורים שהיו יושבים ביום העצמאות ומקליטים שירים. וזה מעניין גם לראות שבצד השינוי יש דברים שהצליחו לשמר את עצמם בכל המעברים האלו. את 100 שירים ראשונים אני בטוחה שניתן למצוא על גבי תקליט, קלטת, דיסק, קובץ אודיו ופליליסט ביוטיוב. בדוק. 

סוג של אבולוציה..