פוסט הלל לעיר

נסעתי לסופשבוע אצל חברים בישוב קהילתי, השוכן בסמוך לנתיב התחבורה המרכזי של ארצנו, כביש שש. ברמזור הראשון בו עצרתי כשהגעתי לירושלים התרחב לבי וחשתי את הגעגוע לעיר שוקט. ביומיום אני לא חושבת על זה באופן מודע אבל רחש העיר מוטמע אצלי חזק. מרבית חיי גרתי בעיר, להוציא שנה אחת בגיל 8, ורוב השנים בערים גדולות. חשבתי לעצמי (כל זה ברמזור), בטוח שמקלוהן כתב על זה משהו, וכשהגעתי הביתה סידרתי בערימה כמה ספרים פוטנציאליים כדי לדון בנושא העיר והעירוניות.

מקלוהן מתייחס אל העיר דרך התפתחות הדרכים ודרך הדיור. הדיור הינו שלוחה של הגוף כמו גם הלבוש והבית מאפשר לאדם הגנה וביטחון. הוא מתאר את התפתחות אמצעי החימום והשימוש בזכוכית כמשמעותיים בהרחבת אפשרויות המגורים כך שהבית חולק לחללים (הניתנים לחימום) עבור שינה, אכילה/בישול, עבודה - בדמות סדנה וחנות.
הדרכים מאידך יותר חמקמקות מבחינת התרומה שלהן לעיר. ראשית נזכיר כי העיר בימים הקדומים, שנקראה "מדינה" לעתים (אפלטון וכדומה), צמחה על מנת לספק ביטחון עבור אוכלוסייה של כפריים. מאמפורד בספרו העיר בהיסטוריה מתאר כך את העיר העתיקה ומצביע על שתי הסתכלויות על העיר: 1. התנהלות רגילה של אנשים כפי שיכולה להיות בכל מקום 2. פונקציות ייחודיות לעיר בשל המבנה שלה. התיחסות זו מזכירה לי את החשיבה אסטרטגית במשחק ה - settlers - שבתונה הבאה אנו רואים מהלך אסטרטגי של בניית העיר במקום "שווה" והרחבת השליטה על ידי בניית דרכים בכיוונים שיאפשרו התרחבות כלכלית, גם דרך העיר.

Settlers - לוח המשחק, מתוך הפוסט של Dennis Restauro  על המשחק

שנים רבות לפני מקלוהן, בשנת 1516 אם נדייק, כתב תומאס מורוס, בספרו "אוטופיה" על העיר - "כל המכיר עיר אחת בלבד מכיר את כולן, לפי שדומות הן זו לזו דמיון גמור, במידה שתנאי המקום לא כפו שינויים". אוטופיה הוא כנראה הספר העתיק ביותר שיש לי בספריה ומצאתי אותו לפני שנים במכירת יד שניה באוניברסיטה. יש לו את הניחוח של ספרי קודש, ושפה של חכמה.  

חיתוך עץ מאת אמברוזיוס הולביין למהדורה משנת 1518 של הספר אוטופיה, מתוך ויקיפדיה

על האמרה של מורוס חשבתי לי בקיץ, בעת ששהיתי בארצות הברית וטיילתי ברחובותיה של ניו יורק. סבתו של גיסי התפעלה מכך שהלכתי ללא חשש בעיר הגדולה, ובתשובה אמרתי לה שהעיר אינה זרה לי וניו יורק היא כמו העיר ממנה אני באה ובעצם כמו כל עיר, כשההבדל הוא שהיא יותר גדולה. לניו יורק אגב יש את הקסם האמיתי של המבנה האורבני כיוון והרחובות ישרים וסדורים על פי סדר מספרי דבר שמקל מאוד על המבקר בה.

חלק ממפת מנהטן לדוגמה

וזה נכון לכל עיר. לאחר הסדרת כמה משתנים כמו ערך המטבע וחוקי הכביש רוב הערים מתנהלות אותו דבר. כשאני בעיר חדשה, בנוסף למפה הרגילה חשוב לי שתהיה לי מפת הרכבת או התחבורה בעיר. ועם אלו אני יוצאת לכבוש את רחובותיה. בניו יורק הייתה לי מחשבה נוספת שבסוף לא מימשתי. לקחתי איתי את הספר האהוב עלי - ארמון הירח של פול אוסטר - ותכננתי לעבור, לא לבקר רק לעבור, במקומות אותם הוא מזכיר. לדאבוני את ברוקלין גיליתי ביום האחרון ושאר הלוקיישנים היו במעלה הרחובות שמעל ל100 כך שלא הזדמן לי, אבל לפחות הסיפור התיישב בתוך הקונטקסט העירוני המתאים. המחשבה על פול אוסטר וניו יורק הזכירה לי קטע מספרו סאנסט פארק בו חושבת אחת הדמויות:

"היא לא רוצה לעזוב את ניו יורק, כל עוד תוכל, היא רוצה להמשיך לגור בעיר העצומה והבלתי ראויה לחיים הזאת, ואחרי כל השנים האלה המחשבה שתחיה בכל מקום אחר נראית לה בלתי שפויה".  

   מכל הספרים הספר שאין לי ביד לצטט ממנו הוא המוכר מכולם - "הערים הסמויות מן העין" של איטלו קוואלינו המתאר את מסעותיו של מרקו פולו בין הערים השונות. הספר גדוש בתובנות על העיר והגורמים המפעילים אותה. צבי ינאי כתב על כך במגזין מחשבות ב1988, ואני אעתיק משם משפט אחד שאהבתי - 

״ערים, כמו חלומות, עשויות מתשוקות וחששות״

ואלו הן רק דוגמאות אחדות מן הספרות שעוסקות בערים. נותרו על המדף, יוליסס, ג'וד האלמוני, ועוד רבים וטובים מובהקים יותר ומובהקים פחות הדנים או מתרחשים במרחב העירוני.

בחזרה מקלוהן ולערים ולקשר שלהן בעצם למדיה. העיר, שנועדה להיות מקדמת לביטחון ולמבנה יציב של קהילה מאבדת את כוחה. לדבריו "מרחב של מטרופולין איננו רלבנטי גם לטלפון, לטלגרף, לרדיו ולטלוויזיה. כשמתכנני ערים דנים במרחבים העירוניים האידיאליים, אין קשר בין מה שמכונה בפיהם "קנה מידה אנושי: ובין הצורות האלקטרוניות הללו, השלוחות האלקטרוניות של עצמנו פשוט עוקפות מרחב וזמן ויוצרות בעיות חסרות תקדים במעורבות וארגונים אנושיים". עמוד קודם לפסקה זו הוא גורס כי "הדפוסים הישנים של הסתגלות נפשית וחברתית נעשים לא רלבנטיים". לפני אי אילו פוסטים בפוסט שעסק בצרכנות הבאתי את הרצאתה של Abha Dawesar בהקשר אחר ואני זוכרת מאוד טוב את תחילת ההרצאה שלה, שם היא מספר על התנהלות אנשי העיר בזמן אחת הסופות שפקדו את העיר. מה שהיה חשוב לאנשים לא היה מים או מזון אלא חשמל עבור הסמארטפון שלהם. השבוע השיקה עיריית ירושלים שולחנות במרחב שמטעינים טלפונים, זו דוגמה לחשיבה שמכלילה את האספקט הדיגיטלי כרווחת התושב. 

השולחן שמטעין - ויש גם תחרות לשם לדבר הזה תכנסו ותשפיעו

והאינטרנט? לדבריו של יובל דרור, מחבר הספר "הפוליטיקה של הטכנולוגיה", "ברשת כולם שווים, שני גולשים, האחד עשיר והשני עני, האחד מסן פרנסיסקו והשני מנתניה, יקבלו את אותו היחס מאתר האינטרנט שאליו הם גולשים". 

ולסיום, פצחתי באתגר של יצירת פלייליס שירי ערים (בכל השפות) והרי הוא לפניכם. כרגע יש בו שבעה שירים ואשמח להצעות נוספות :) על הדרך אגב גיליתי איך מטמיעים פלייליסט.