תרבות הצריכה #2 זכרונותיי מארה"ב קיץ 2015..

הרבה זמן לא כתבתי על משהו שכבר כתבתי עליו. היו לי כמה מחשבות על קניות, וקניות באינטרנט בכלל, וחשבתי שכתבתי משהו דומה למה שמסתובב לי בראש, והנה מצאתי את הפוסט שכתבתי בנובמבר מה אנחנו צריכים? מחשבות על תרבות הצריכה. מושלם. ממש כתוב טוב ואחלה קישורים. אפשר לסגור את הפוסט. 

באופן מפתיע כמעט ולא הזכרתי את אמריקה, אז אני מרשה לעצמי להמשיך וללהג על תרבות הצריכה וגם בכלל לא ממש כתבתי על עצמי. אז כמה מחשבות על אמריקה וקניות באינטרנט וטיפה על מוזיאונים, אצלי זה איכשהו מתחבר הכל ביחד.

התמונה הבאה היא של החנות שבה קניתי את הדבר הכי יקר שאולי קניתי אי פעם לעצמי. הקדמה, לפני כמה שנים, שלוש אולי, הייתי באנגליה ועברתי ליד החנות של המעצבת המגניבה הזו Orla kiely ואיכשהו הצלחתי לפספס אותה כל פעם ולא קניתי שום דבר שלה. נורא רציתי ארנק וקניתי בסוף, בדיוטי פרי האחרון, ארנק ממעצב אחר.  

החנות של Orla Kiely בניו יורק, היה סגור בבוקר אז צילמתי.. 

מאז ועד שנסעתי לארה"ב בקיץ שעבר בחנתי את האתר שלה שוב ושוב, כך שכשידעתי שאני נוסעת לניו יורק, החנות שלה הייתה היעד הראשון שהצבתי לעצמי. הגעתי לחנות כשאני דיי יודעת מה אני רוצה, אחרת זה היה נורא, הכל שם נורא נורא יקר, והייתי היחידה בחנות, כך שהתכנון המקדים היה ממש משמעותי.  כשקניתי את הארנק + שתי כוסות קיבלתי "שקית" שהיא בעצם סוג של תיק. אם הקניה הייתה בשביל הקטע, והיא בהחלט הייתה הרבה בשביל הקטע, כלומר שיהיה לי משהו מהדבר הכל כך מגניב הזה, הייתי יכולה להסתפק במשהו מאוד קטן ולהנות מהשקית/תיק. 

כמה דברים אנחנו קונים מהסיבה הזו? כל אחד והקטע שלו כמובן. אני שונאת פריטים תיירותיים. שום I LOVE NY לא גורם לי להפרד מדולארים. הפריטים התיירותיים/פרסומיים היחידים שרכשתי היו מHard rock cafe, ולא סתם, סווטשרט, מחזיק מפתחות ומפרטים עם כיתוב לכל החברים. הכי קיטש שיש. וזה לגמרי ממקום של מה מתחבר לכל אחד. באותה מידה אני לא בוחלת במזומנים כשאני נכנסת לחנויות של מוזיאונים. במומה הרוויחו עליי יפה ובמוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון הוצאתי את רוב הכסף שהקצבתי ללונדון. 

Hard Rock Cafe - Time Square

סטופ רגע - מוזיאונים. ניו יורק - לונדון. לפני מלא שנים אחותי וגיסי היו בלונדון. זה היה בקיץ אחרי שהם התחתנו (יום נישואין שמח אגב, אתמול) הם נסעו לאירלנד ואנגליה שזה הטיול המועדף על בני משפחתי, כי חוסכים על לינה וישנים אצל הדודים בעיקר. בכל מקרה, כנרת מתקשרת אליי מלונדון הגשומה ושואלת מה אפשר לעשות כשיורד גשם בעיר הגדולה. כמובן ששלחתי אותה למוזיאונים (הבילוי המועדף תמיד) אז היא אמרה שהם לא רוצים להוציא יותר מדי כסף. השתדלתי לא לצחוק עליה יותר מדי בשיחה הבינלאומית אז מהר הרגעתי אותה שבלונדון רוב המוזיאונים חינם ושלחתי אותה להנות. 

בניו יורק הכל עולה. כל כניסה למוזיאון היא בערך 25$  (אוסף הפריק קצת פחות) והלכתי להרבה. אני לא יודעת מה הסיבה להבדל הזה, אבל זה בטוח גורם ליותר אנשים לצרוך אמנות בלונדון מאשר בניו יורק. אני באתי מאוד ממוקדת לנושא אבל לא כל אחד ישקיע כל כך הרבה כסף למטרה הזו. במיוחד שאם חושבים על זה טוב, את רוב המוצגים הארכיאולוגיים האמריקאים גנבו מילידים במדינות עולם שלישי כלשהן. (רגע של התנשאות על אמריקה הגדולה שיש לה תרבות יחסית ענייה לזו שלנו..). הפספוס שלי היה שבזמן שהייתי שם היה יום של המוזיאונים בו המוזיאונים היו בחינם. ה9 ביולי או משהו כזה. כך נראתה הכניסה לMet באותו היום.. צולם בדרך חזרה לאוטובוס אחרי שהלכתי לגוגנהיים בתשלום.. 

מדרגות המטרופוליטין ביום המוזיאונים

תכלס, לא היה לי כוח להידחק, ולעמוד בתורים הארוכים (שעד שהבנתי מה הולך כבר היו ממש ארוכים) וזה חלק מהמחיר. כשלא משלמים בכסף משלמים במשהו אחר. וזה אולי התמצית של מה שאני מרגישה לגבי קניות זולות. הייתי יכולה לקנות ארנק אחר, אבל קניתי במלא כסף ארנק של מעצבת שאני חושבת שהיא ממש מגניבה. אז לא אקנה כנראה ארנק חדש בעשור הקרוב אבל יש לי משהו שאני מאוד מאוד אוהבת וכנראה לא ארצה בכלל להחליף. אחד הדברים שאני ממש לא אוהבת זה קניות של כמות ולא של איכות. מעדיפה לחסוך ולקנות משהו אחד שווה מאשר מלא דברים שצריך להחליף הרבה. זה אולי הבדל בכלל לגבי תפיסת הקניות - האם הקניות הן המטרה או הדרך? 

תמונה לא הייתי יכולה לצלם אם היו מלא אנשים במוזיאון.
To be with art that all we ask
או להנות מלקרוא את הטקסט מההתחלה ועד הסוף.. 

מה אני נזכרת בכל זה פתאום? בכל המחשבות האלו מהקיץ.. אחותי (השניה, לא זו מהסיפור הקודם..) נוסעת לארצות הברית לפסח וכדי לכפר על העוול הזה שהם נוסעים ולא יהיו אתי בליל הסדר אני קונה דברים שישלחו לי להורים של גיסי והם יביאו לי. אחיינית שלי  בת הכמעט 4 קיבלה את זה כמובן מאליו. היא אומרת שאמריקה כל כך רחוקה והם לא יודעים איפה אני גרה.. אז אני פותחת את האתרים של המקומות אליהם הייתי הולכת וכמובן שאין אותם פה בארץ ועושה שופינג מקוון. יש משהו הרבה יותר מתוכנן בקניות באינטרנט. האתרים של Uniqlo ו Sephora פתוחים כל הזמן ואני בוחרת ואז משנה, ואז עובר יום והאתר מתאפס ואז אני מתחילה מהתחלה. וזה נמרח כי יש לי עוד זמן וככה אני מצמצמת את הנזק וקונה ממש את מה שאני צריכה/רוצה (כמה באמת אני צריכה? ממש לא הרבה..). מהבחינה הזו הקניות הן דרך יותר מאשר מטרה, במקרה הזה "דרך" לגרום לנסיעה של אחותי להיות שווה בשבילי. ברור לגמרי שהייתי מעדיפה שהיא פשוט  תשאר פה. 

לגבי קניות שהן "מטרה" באינטרנט יש לי כלל, אני לא קונה עד שהמשלוח האחרון הגיע. הדסטארט מחוץ לכללים, כי זה לפי פרוייקטים. אבל ebay  או כל דבר אחר יחכו. שבוע שעבר קיבלתי את הכיסוי לפלאפון ועכשיו יש לי רישיון מטעם עצמי לעשות קניות. כל זה עובד יפה על הסבלנות והאימפולסיביות שלי. זה תקף גם לקניות בסופר אבל זה נושא שלם אחר שאני לא מתעסקת בו. לגבי השופינג הקטן של עכשיו,  גיבשתי סוף סוף רשימה אבל אני צריכה כתובת, אז זה יחכה למחר, ואולי שוב ישתנה.  

ושורת המחץ - I can't work like that
מוצג במוזיאון גוגנהיים, קיץ 2015