לפני שנה התחלתי לערוך/לכתוב באופן רציני בויקיפדיה. אני רשומה מ2010 או משהו כזה ומאז ועד 2015 לא ממש עשיתי עם זה משהו. ואז חברה (כן, את אפרת) אמרה לי על התחרות לכתיבת ערכים על נשים ונכנסתי לעניינים. לצורך הפרוטוקול, כתבתי ערך על מארג' פירסי סופרת ומשוררת יהודיה אמריקאית שאת כל מה שאני יודעת עליה אתם יכולים לקרוא בערך (בכל זאת אני כתבתי אותו מההתחלה ועד הסוף) והחוויה הייתה מעניינת מאוד.
קודם כל, פניתי אליה, וחוץ מעניין התמונות שהיה לה קשה היא ממש שיתפה אותי וכיוונה אותי למצוא דברים מעניינים עליה. כשכותבים על מישהי זה פותח את הדלתות לכל מיני מקומות אחרים. פתאום גיליתי כל מיני קהילות בארה"ב, אנשים שמחוברים לדת מבחינה רוחנית תרבותית בכל מיני דרכים. עדיין זה נשמע לי רחוק ואמורפי, קהילות חוף כאלו, אבל יש לי מושג שהם קיימים. דיברתי עליה מלא עם אנשים, בעיקר עם אמא שלי שמצאה ספר שלה וקראה (בעברית אין תרגומים, אם מישהו מעוניין לשנות את המצב). בכלל, אמא שלי סיפרה לכולם שאני כותבת ערך על מישהי בויקיפדיה.
סך הכל כתיבה זה דבר מאוד בודד. יושבים מול המחשב, עם מידע מפה ומשם וכותבים, עורכים, מארגנים בצורה בהירה. לפני סיום התחרות התקיימה סדנה לעורכים ובשל תחושת הבדידות הזו בדיוק הלכתי. הייתי לדעתי בשני מפגשים אז, במשרדים של ויקימדיה (אז גם הבנתי את ההבחנה בין ויקיפדיה - התוצר בעצם, לויקימדיה - העמותה שעומדת מאחורי המיזם) ברחוב קרליבך 7. נכנסים מתוך הרחוב הסואן למין בועה כזו. חדר וחצי + מטבחון ואנשים עם לפטופים שמתחלקים ברוחב פס אחד כדי לתקתק על המקלדת מידע ועוד מידע ועוד מידע. על המחשב שלי יש את המדבקה של "אתה נמצא כאן" הראשון, אז הוא היה היחיד. אחת הבחורות בסדנה זיהתה את המדבקה וישר גילגלנו שיחה. מפה לשם מצאתי למי להתחבר והעברנו את היום עם עוד כמה אנשים שבחרו בחדר השקט יותר. החלפנו שאלות ודעות והחוויה הייתה ממש טובה.
האינטרנט מזמן לנו ייתרונות רבים, אך היכולת לשבת בחדר אחד עם אנשים ולעשות משהו יחד - בנפרד אינו אחד מהם. גם וירטואלית ניתן לייצר קהילה, אבל חוויה של ביחד, אמיתית, מוחשית, ניתן לייצר רק בסביבה אנושית. מאז ועד היום השתתפתי בעוד סדנה של מיזם ויקינשים, מפגש עם ג'ימי ויילס (מייסד ויקיפדיה) ואני מחוברת כמובן בפייסבוק ובתפוצה וכו'. אני מרגישה שייכת במינון המתאים לי לקהילה הזו ואני חושבת ומאמינה שהמפגשים ה"אמיתיים" תרמו לכך רבות. לראות עוד פרצופים ולדעת שמאחורי כל איש יש שם וידיים מקלידות, שם את הפלטפורמה הזו במקום הרבה פחות קר וקונקרטי.
אני חוזרת רגע לכותרת, גם השנה נפתחה תחרות, הפעם הייתי מעורבת גם בהתקנת הרשימה. כמרפאה בעיסוק גאה, ביקשתי להכניס מרפאות בעיסוק לרשימה. תוך התייעצות עם קולגות חברות בפורום לקידום המקצוע - תודה רב"ע (ריפוי בעיסוק) חשבנו על כמה שמות ובסופו של דבר נכנסה הד"ר נורית ויינבלט ז"ל שהייתה ראש החוג בתל אביב כשעשיתי תואר ראשון. מאז שהרשימה התפרסמה אני מציצה מדי פעם לראות אם מישהי/ו כבר סימן שלקחו את הערך שלה לעבודה.
יש משהו מרגש בכתיבה בפלטפורמה כל כך רחבה. המחשבה שאני מגגלת את מארג' פירסי, שהיא די אנונימית פה בארץ, והתוצאה הראשונה היא הערך שאני כתבתי עליה, מאוד מרגשת אותי. לקרוא ערך ולראות שחסר בו משהו ולדעת שהבא אחרי כבר יקרא את המידע המלא לפי ראות עיני והידע יתרחב ויתרחב.
תקראו לי נאיבית, ואפילו חנונית, ואל תשכחו לעבור על הרשימה המדהימה הזו - תחרות יוצרות ערך - הרשימה!
קודם כל, פניתי אליה, וחוץ מעניין התמונות שהיה לה קשה היא ממש שיתפה אותי וכיוונה אותי למצוא דברים מעניינים עליה. כשכותבים על מישהי זה פותח את הדלתות לכל מיני מקומות אחרים. פתאום גיליתי כל מיני קהילות בארה"ב, אנשים שמחוברים לדת מבחינה רוחנית תרבותית בכל מיני דרכים. עדיין זה נשמע לי רחוק ואמורפי, קהילות חוף כאלו, אבל יש לי מושג שהם קיימים. דיברתי עליה מלא עם אנשים, בעיקר עם אמא שלי שמצאה ספר שלה וקראה (בעברית אין תרגומים, אם מישהו מעוניין לשנות את המצב). בכלל, אמא שלי סיפרה לכולם שאני כותבת ערך על מישהי בויקיפדיה.
 |
| טוב, ברור שהתמונה נלקחה מויקיפדיה.. |
סך הכל כתיבה זה דבר מאוד בודד. יושבים מול המחשב, עם מידע מפה ומשם וכותבים, עורכים, מארגנים בצורה בהירה. לפני סיום התחרות התקיימה סדנה לעורכים ובשל תחושת הבדידות הזו בדיוק הלכתי. הייתי לדעתי בשני מפגשים אז, במשרדים של ויקימדיה (אז גם הבנתי את ההבחנה בין ויקיפדיה - התוצר בעצם, לויקימדיה - העמותה שעומדת מאחורי המיזם) ברחוב קרליבך 7. נכנסים מתוך הרחוב הסואן למין בועה כזו. חדר וחצי + מטבחון ואנשים עם לפטופים שמתחלקים ברוחב פס אחד כדי לתקתק על המקלדת מידע ועוד מידע ועוד מידע. על המחשב שלי יש את המדבקה של "אתה נמצא כאן" הראשון, אז הוא היה היחיד. אחת הבחורות בסדנה זיהתה את המדבקה וישר גילגלנו שיחה. מפה לשם מצאתי למי להתחבר והעברנו את היום עם עוד כמה אנשים שבחרו בחדר השקט יותר. החלפנו שאלות ודעות והחוויה הייתה ממש טובה.
האינטרנט מזמן לנו ייתרונות רבים, אך היכולת לשבת בחדר אחד עם אנשים ולעשות משהו יחד - בנפרד אינו אחד מהם. גם וירטואלית ניתן לייצר קהילה, אבל חוויה של ביחד, אמיתית, מוחשית, ניתן לייצר רק בסביבה אנושית. מאז ועד היום השתתפתי בעוד סדנה של מיזם ויקינשים, מפגש עם ג'ימי ויילס (מייסד ויקיפדיה) ואני מחוברת כמובן בפייסבוק ובתפוצה וכו'. אני מרגישה שייכת במינון המתאים לי לקהילה הזו ואני חושבת ומאמינה שהמפגשים ה"אמיתיים" תרמו לכך רבות. לראות עוד פרצופים ולדעת שמאחורי כל איש יש שם וידיים מקלידות, שם את הפלטפורמה הזו במקום הרבה פחות קר וקונקרטי.
אני חוזרת רגע לכותרת, גם השנה נפתחה תחרות, הפעם הייתי מעורבת גם בהתקנת הרשימה. כמרפאה בעיסוק גאה, ביקשתי להכניס מרפאות בעיסוק לרשימה. תוך התייעצות עם קולגות חברות בפורום לקידום המקצוע - תודה רב"ע (ריפוי בעיסוק) חשבנו על כמה שמות ובסופו של דבר נכנסה הד"ר נורית ויינבלט ז"ל שהייתה ראש החוג בתל אביב כשעשיתי תואר ראשון. מאז שהרשימה התפרסמה אני מציצה מדי פעם לראות אם מישהי/ו כבר סימן שלקחו את הערך שלה לעבודה.
יש משהו מרגש בכתיבה בפלטפורמה כל כך רחבה. המחשבה שאני מגגלת את מארג' פירסי, שהיא די אנונימית פה בארץ, והתוצאה הראשונה היא הערך שאני כתבתי עליה, מאוד מרגשת אותי. לקרוא ערך ולראות שחסר בו משהו ולדעת שהבא אחרי כבר יקרא את המידע המלא לפי ראות עיני והידע יתרחב ויתרחב.
תקראו לי נאיבית, ואפילו חנונית, ואל תשכחו לעבור על הרשימה המדהימה הזו - תחרות יוצרות ערך - הרשימה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה