לפני שבוע בדיוק עשיתי ביביסיטר על האחיינים שישנו ממש טוב ואפשרו לי לקרוא מאמר שלם לפני שההורים שלהם חזרו מבר מצווה. התוכנית הייתה שבבוקר אני שותה קפה עם חברה, הולכת למוסך, לוקחת את האוטו לשטיפה ב25 שקלים (בית שמש, בכל זאת, מייתרונות הפרבר) עושה טסט אולי אפילו ונוסעת לי לדרכי. רצה הגורל (והרכב) והחלק של המוסך התפרש לו לכמעט שבוע.
השבוע הזה החזיר אותי שלוש וחצי שנים אחורה לימים בהם כל הניידות שלי הייתה מבוססת תחבורה ציבורית. אבל בערך, כי הרבה דברים השתנו וסך הכל גם אני השתנתי, אני נהגת היום ואז הייתי לפעמים נוהגת. כל העניין הזה התחבר מאוד יפה ליחידה על שינוי שהעברתי השבוע. באחת השקופיות הראשונות שמתי את התמונה עם המשפט הבא:
הוא מדבר על עולם עבודה אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. כזה שעובד כמו בגוגל ובחברות חדשניות אחרות. שאנשים בעצם מונעים מהרבה יותר מרכיבים מאשר רק השכר. לפני הרבה זמן נתקלתי בסרטון הזה שעליו בעצם רציתי לעשות את הדוקטורט שלי.. הכותרת שלו היא כמה כסף נצטרך כדי לשרוד?
אני זוכרת משפט אחד שנחקק בי - אחד המרואיינים אמר משהו כמו - רק דיור עוד אי אפשר לבנות בקוד פתוח.
כשחזרתי אחורה בזמן הרכב שלי עשה שעות במוסך, חזרתי לספר הספרים שלי (להבין את המדיה כמובן) ובדקתי מה מקלוהן אומר על מכוניות. וכך הוא מסכם את הפרק בנושא - "בקיצור, המכונית עיצבה מחדש כמעט את כל המרחבים שמאחדים ומבדלים את האדם, והיא תמשיך כך עוד עשור שנים. ואז יתגלה היורש האלקטרוני של המכונית." הוא היה קצת אופטימי, בשנות השבעים עוד נסעו פה במכוניות וכעת כשהמכונית שלי חונה ליד הבית אני לא רואה צורך בחלופה. אבל העתיד עוד יפתיע אותנו!
ואגב הפתעות עתידניות. אם הגעתם עד לכאן קחו עוד כמה דקות לראות את הקסם הזה, חתומים עליו חברה' ישראלים, וניה היימן וגל מוג'ה (כבוד!) שגם אותם רובוט לא יכול להחליף:
השבוע הזה החזיר אותי שלוש וחצי שנים אחורה לימים בהם כל הניידות שלי הייתה מבוססת תחבורה ציבורית. אבל בערך, כי הרבה דברים השתנו וסך הכל גם אני השתנתי, אני נהגת היום ואז הייתי לפעמים נוהגת. כל העניין הזה התחבר מאוד יפה ליחידה על שינוי שהעברתי השבוע. באחת השקופיות הראשונות שמתי את התמונה עם המשפט הבא:
 |
| אדם לא יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים, כיוון שהנהר אינו אותו הנהר והאדם אינו אותו האדם. ~הרקליטוס |
הפתיע אותי שאנשים לא הכירו את המשפט הזה, כבר השתמשתי בו באחד הפוסטים, אבל אני מתפלספת כל הזמן.. ביחידה הזו אני מדברת על מעגל השינוי ושימוש בעקרונותיו בהתערבות ובכלל על ההתייחסות לשינויים. אני מאוד אוהבת את הנושא הזה וכל הזמן מוצאת דברים להרחיב במצגת הזו. השנה מצאתי שני ספרים מהם הוספתי. את הראשון מצאתי בתחנת הקריאה בפארק המסילה, מיזם נחמד ממש בפארק המסילה היחסית חדש ברחוב הרכבת, שם הציבו שתי תחנות אוטובוס שנבנו כמדפי ספרים וזוהי בעצם ספריה מתחלפת שאנשים מביאים ולוקחים ממנה ספרים. אני מצאתי את הספר "שינוי" שיצא לאור ב1979 על ידי שלושה כותבים, תרפיסטים אמריקאיים שלקחו את נושא השינוי ברצינות ותקפו אותו בצורה חדשנית לתקופה בה הם פעלו. כך כתב עליהם מילטון אריקסון בהקדמה לספר "סופסוף נמצא מישהו שטיפל ברצינות - המחברים בספר זה - בנושא השינוי עצמו: הן איך שינוי מתרחש באופן ספונטאני והן איך אפשר ליזום ולבצע שינוי."
 |
| מימין - הספר שינוי, משמאל כוס הקפה שגרמה לי להתאהב |
לקחתי מהספר כמה וכמה רעיונות, ואפילו תרגיל. ואז בסוף השבוע קראתי ספר חדש, של פסיכולוגית ישראלית שמדבר על השפעת החושים על ההתנהגות שלנו. הספר היה מעניין אבל לא ממש חידש לי כמרפאה בעיסוק. על פניו אין קשר בין שני הספרים ומעניין היה למצוא את אותו התרגיל שבחרתי להוסיף למצגת בספר השני! כמובן ש35 השנים שמפרידות בין שני הספרים ניכרות, בעיקר בכך שבחדש יש יותר ביסוס מחקרי כי נעשו מחקרים, והגישה החדשנית של הראשונים, כבר יותר מקובלת, אך גם בספר השני האטמוספירה היא של חדשנות, של שינוי מחשבתי.
העולם משתנה, אנחנו משתנים. יש פחד משינוי ובצידו רצון להיות משנים, מגלי עולם, חדשניים. אנחנו רוצים לשלוט בשינויים שמתרחשים אבל לרוב אנחנו לא, הם קורים כל הזמן במיוחד בתקופה הזו שהכל כל כך דינאמי ואפשרי.
חיפשתי הרצאה טובה של טד שיכולה לעזור להתמודד עם הנושא, ומצאתי את דן פינק, כפי שהוא מתאר את עצמו - כמעט עורך דין, אמריקאי, מאמין בכלכלה האמריקאית וכו וכו. הוא מדבר על מוטיבציה, וחיזוקים, ועל עולם העבודה המשתנה שלנו. והוא פשוט מרתק, שמעתי את ההרצאה פעמיים ונסחפתי איתו לגמרי.
הוא מדבר על עולם עבודה אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. כזה שעובד כמו בגוגל ובחברות חדשניות אחרות. שאנשים בעצם מונעים מהרבה יותר מרכיבים מאשר רק השכר. לפני הרבה זמן נתקלתי בסרטון הזה שעליו בעצם רציתי לעשות את הדוקטורט שלי.. הכותרת שלו היא כמה כסף נצטרך כדי לשרוד?
אני זוכרת משפט אחד שנחקק בי - אחד המרואיינים אמר משהו כמו - רק דיור עוד אי אפשר לבנות בקוד פתוח.
כשחזרתי אחורה בזמן הרכב שלי עשה שעות במוסך, חזרתי לספר הספרים שלי (להבין את המדיה כמובן) ובדקתי מה מקלוהן אומר על מכוניות. וכך הוא מסכם את הפרק בנושא - "בקיצור, המכונית עיצבה מחדש כמעט את כל המרחבים שמאחדים ומבדלים את האדם, והיא תמשיך כך עוד עשור שנים. ואז יתגלה היורש האלקטרוני של המכונית." הוא היה קצת אופטימי, בשנות השבעים עוד נסעו פה במכוניות וכעת כשהמכונית שלי חונה ליד הבית אני לא רואה צורך בחלופה. אבל העתיד עוד יפתיע אותנו!
ואגב הפתעות עתידניות. אם הגעתם עד לכאן קחו עוד כמה דקות לראות את הקסם הזה, חתומים עליו חברה' ישראלים, וניה היימן וגל מוג'ה (כבוד!) שגם אותם רובוט לא יכול להחליף:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה