על רעש ועל שקט ומשורר

הרבה זמן שאני מתכננת לצלם את שני הספרים האלה יחד ולהתייחס אליהם. 

הספר "שקט", שכתבה סוזן קיין לצד הספר "רעש", שכתב יעקב בורק

לפני הרבה שנים רכשתי את "רעש", באינטואיציה של תולעת ספרים. כמו כל ספריו של בורק הספר פותח את הראש למלא מחשבות ורעיונות על העולם החברתי כלכלי שאנו חיים בו ברמה הכי פשוטה ונגישה לקורא ועוד. בתקופה שאחרי קריאת הספר העברתי אותו כל הזמן לאנשים לקרוא אבל גם דרשתי אותו בחזרה והוא עודנו מככב בערימות הספרים שלי. 

בתוך הכריכה, כתבתי בכתב ידי המזעזע את השיר "עכשיו ברעש" של יהודה עמיחי (שחוגגים לו אתמול יומולדת). וזה הבית הראשון: 

עכשיו ברעש לפני הדממה

אני יכול להגיד לך את הדברים, 

אשר בדממה לפני הרעש לא אמרתי, 

כי היו שומעים אותנו ומגלים את המחבוא. 

את ההמשך ניתן למצוא בספר הנושא את שם השיר - עכשיו ברעש, אותו קיבלתי בגיל 17 לפי הפתק שהדביקה עליו חברה, יהודה עמיחי נפטר כמה חודשים אחר כך. מיכל, שקנתה לי את הספר בשבוע הספר בבאר שבע דאז, כתבה בפירוט את כל תהליך הקניה של ספר שירה כשאין לה מושג מה היא אמורה לקנות. יצא שהיא קנתה לי את הספר הכי לא אופייני שלו שזה הדבר הכי מעניין וייחודי שיש לי.

כמה שנים אחרי ההתלהבות שלי מ"רעש" ראיתי את הרצאת הטד הזו, של סוזן קיין: 

אני חושבת שלא אהיה דרמטית מדיי כשאומר את הדבר הדרמטי הבא - ההרצאה הזו שינתה לגמרי את התפיסה העצמית שלי. קיין מתחילה ומתארת את עצמה ואת משפחתה שיושבים בסלון וקוראים ספרים. בהמשך היא מספרת על היותה אדם מופנם ושעל אף הנטיה הטבעית שלה היא עוסקת במקצוע שדורש הרבה מוחצנות ו - שימו לב - נותנת הרצאה בטד, אליה התאמנה משהו כמו שנה כדי להרגיש בנוח. שווה צפיה. אני פשוט הזדהתי לחלוטין. פתאום הבנתי כל מיני דברים על עצמי שתליתי בכל מיני דברים אחרים.

ההרצאה סיכמה את יציאת הספר שלה שבהמשך תורגם לעברית עם הכותר - "שקט - כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר". ההרצאה והספר מנתחים בצורה נפלאה את האנשים המופנמים ואלו המוחצנים, את יחס החברה ואת יחסי הגומלין בין אלו לאלו. היא נותנת לגיטימציה לצורך להיות לבד ומובחן ולאו דווקא פעיל וחברותי על מנת ליצור או להיות יצירתי בלי לבטל כל אחת מהדרכים עבור כל אחד מסוגי האנשים. כמו הרבה דברים גם כאן היא מדברת על רצף, ועל שימוש נכון במשאבים השונים. 

השבוע היו לי מספר מפגשים חברתיים גדולים שאני יודעת שלוקחים ממני הרבה מאוד משאבים. ונהנתי מהם מאוד ובשקט בשקט גם סבלתי מחלקים מסויימים אבל החזקתי ראש וצלחתי את כל המשימות החברתיות. ובאחד הערבים, יחד עם תמונה, כתבתי את השיר הזה:

הרחש המוכר, השקט, בתוך עולם מלא ברעשים יכול להיות כל מיני דברים. בשבילי שירה והשירים של עמיחי בפרט היו לי לאורך השנים המלווה המוכר שמרגיע ומחבר. לאט לאט נוספו חדשים, הכי חדשה (והיא בעצם ישנה) זו אריאלה הרן הכהן המקסימה שגיליתי לאחרונה ומצאתי ספר שירים שלה. הרחש יכול להיות אדם מוכר, או מקום. כל אדם והרחש שלו. והשקט. לכל אחד המקום השקט והבטוח שלו. והרעש שמפריע או מעורר אותו. והמשורר שנוגע בליבו.