היום הוא יום הקניות המקוונות הבינלאומי. ב-11.11. שימו לב, לא סתם קניות - קניות מקוונות!
זה קונספט מעניין, שהתפתח מזה שבסין קבעו בשנות ה90 את היום הזה כיום הרווקים, ואיכשהו זה התפתח לקניות (שוב, מקוונות). מה הקשר בין רווקות לקניות? שאלה מעניינת אבל לא בה נעסוק.
הנושא של תרבות הצריכה מעסיק אותי שנים רבות, גם באופן אישי בהתנהלות הכלכלית צרכנית שלי וגם כתפיסה חברתיץ עליה התחנכתי ואותה פיתחתי בתוך העולם התרבותי שלי. זה שנים מספר שאני מחפשת קטע של יהונתן גפן שקיבלתי כתיכוניסטית באיזה מפגש חינוכי כזה או אחר, בנושא של תרבות הצריכה. אני זוכרת תיאור שלו, נאבק מול מכשיר הטלויזיה המנסה למכור לו משהו שהוא לא צריך. ולאחר שהלך וקנה את הדבר המיותר (מחזק ציפורניים אני חושבת) מסע השכנוע לא תם והוא עדנו צריך להתמודד עם התחושות שפעולת השיווק מעלה בו.
לפני כמה זמן ניסיתי למצוא את הקטע באינטרנט, לא מצאתי. שאלתי חברה שהפנתה אותי לכמה ספרים, גם שם לא נמצא לי הקטע. מצאתי דברים אחרים בדרך אבל לא את הקטע המיוחל. התחושה שלי הייתה שכשאמצא אותו אבין למה חיפשתי אותו מלכתחילה, ואבין משהו שחמק ממני. אולי זה מה שהיה קורה, אבל פתאום כשעצרתי רגע הבנתי שזה הוא לב ליבה של תרבות הצריכה. מרדף בלתי פוסק אחר איזשהו מימד במציאות.
למה אני מרחיבה כל כך? "איזשהו מימד במציאות". ניסוח מפוצץ.
כנראה בגלל האופן שבו התחלתי, יש יום. בינלאומי. לשופינג. באינטרנט.
במקרה כזה קצת קשה להתייחס לתרבות הצריכה כמרדף חד מימדי אחר כסף בלבד.
לפני כשנה וחצי יצא הסרטון הבא שהכותרת שלו היא: כמה כסף נצטרך כדי לשרוד?
הוא דן, בעזרתם המופלאה של מספר אנשים חכמים כמו ד"ר דוד פסיג, ד"ר אביה ספיבק ועוד, בעיקר בנושא התעסוקה בעתיד וב"השגת" הכסף, אבל גם באופן שבו ננצל את הזמן ונתייחס לכסף. יכול להיות שמתישהו לא נתייחס לכסף כמו שאנחנו מתייחסים אליו כיום? האם הצריכה בעקבות זה תהיה שונה?
בשנה האחרונה התקיימה בירושלים תערוכה במרחב של הסופרמרקט.
התכתבות מקסימה של האומנות עם נושא הצריכה. צריכה בסיסית לצד צריכה תרבותית.
מעבר לצריכה הרוחבית, כלומר, רכישה של הרבה מוצרים, ישנה הנהייה אחר החדשני וה"דבר הבא".
גאורג זימל, אומר על האופנה: "לעולם לא פשוט ישנה, היא מתקיימת במצב קבוע של השתנות" וממשיך אותו זיגמוט באומן (שניהם סוציולוגים) ואומר כי בהקשר זה מתקיים בעת ובעונה אחת "הרצון להיות כמו כולם, והחיפוש אחר ייחודיות".
במלים פשוטות, אנשים רוצים שיהיה להם את האייפון הכי חדש, כמו כולם, ובמקביל לצרוך את פרק הזמן הקצר שבו רק להם יש אותו. אה, וזה לא ייפסק, תמיד יתפתח דגם חדש. באחד הקטעים שכן מצאתי של גפן הוא כותב: ..ואני עדיין מחכה לפרסומת נבונה שתציג את מרכולתה בסיסמא כמו:"היכונו, בקרוב בכל החנויות - טלפונים מהדור הקודם!".
העידן הדיגיטלי בהחלט הוביל לירידת ערך הכסף בתחומים מסויימים. התריעו על כך בספריהם הבידיוניים (דאז) אסימוב וממשיכיו בסוגת המדע הבידיוני לסוגיו. עצם העובדה שכתיבת שורות אלו לא דורשת ממני הוצאה כספית וודאי תוכיח זאת.
ואם בסופרים עסקינן, בהרצאת הTED הבאה, Abha Dawesar, סופרת, מתייחסת לעידן הדיגיטלי ולאופן בו אנו צורכים את המדיה הדיגיטלית. היא מדברת על כך שלכל אדם, בסיפור חייו יש את אורך חייו שזה זמן ארוך מתמשך ואת נקודת ה"עכשיו" בה האדם נוכח וכי הוא צריך את שתי תפיסות הזמן הללו על מנת להבנות את ה"עצמי" שלו.
לדבריה אנחנו, ובעיקר הדורות אחרינו, עלולים לצרוך את המדיה בצורה שתשבש את תפיסת העצמי שלנו. הגירויים המקיפים אותנו ממסמסים את חווית הנוכחות בהווה והיכולת לשמור ולהעביר מידע מכווץ את התפיסה האורכית של חיינו. Dawesar במוצאה היא הודית והיא מתייחסת למשפחתה ולמקום ממנו באה ומאירה את החשיבות של צריכת הקשר. כשסבה מלמד אותה היא זוכרת הרבה מעבר לעובדות ונתונים. ההרצאה שלה באה מהלב ונראה שהיא נחרדת מהפספוס של החוויה ומנסה לשכנע את הקהל שלה לשמור על העכשיו, ועל הקשר.
זה קונספט מעניין, שהתפתח מזה שבסין קבעו בשנות ה90 את היום הזה כיום הרווקים, ואיכשהו זה התפתח לקניות (שוב, מקוונות). מה הקשר בין רווקות לקניות? שאלה מעניינת אבל לא בה נעסוק.
הנושא של תרבות הצריכה מעסיק אותי שנים רבות, גם באופן אישי בהתנהלות הכלכלית צרכנית שלי וגם כתפיסה חברתיץ עליה התחנכתי ואותה פיתחתי בתוך העולם התרבותי שלי. זה שנים מספר שאני מחפשת קטע של יהונתן גפן שקיבלתי כתיכוניסטית באיזה מפגש חינוכי כזה או אחר, בנושא של תרבות הצריכה. אני זוכרת תיאור שלו, נאבק מול מכשיר הטלויזיה המנסה למכור לו משהו שהוא לא צריך. ולאחר שהלך וקנה את הדבר המיותר (מחזק ציפורניים אני חושבת) מסע השכנוע לא תם והוא עדנו צריך להתמודד עם התחושות שפעולת השיווק מעלה בו.
לפני כמה זמן ניסיתי למצוא את הקטע באינטרנט, לא מצאתי. שאלתי חברה שהפנתה אותי לכמה ספרים, גם שם לא נמצא לי הקטע. מצאתי דברים אחרים בדרך אבל לא את הקטע המיוחל. התחושה שלי הייתה שכשאמצא אותו אבין למה חיפשתי אותו מלכתחילה, ואבין משהו שחמק ממני. אולי זה מה שהיה קורה, אבל פתאום כשעצרתי רגע הבנתי שזה הוא לב ליבה של תרבות הצריכה. מרדף בלתי פוסק אחר איזשהו מימד במציאות.
למה אני מרחיבה כל כך? "איזשהו מימד במציאות". ניסוח מפוצץ.
כנראה בגלל האופן שבו התחלתי, יש יום. בינלאומי. לשופינג. באינטרנט.
במקרה כזה קצת קשה להתייחס לתרבות הצריכה כמרדף חד מימדי אחר כסף בלבד.
לפני כשנה וחצי יצא הסרטון הבא שהכותרת שלו היא: כמה כסף נצטרך כדי לשרוד?
הוא דן, בעזרתם המופלאה של מספר אנשים חכמים כמו ד"ר דוד פסיג, ד"ר אביה ספיבק ועוד, בעיקר בנושא התעסוקה בעתיד וב"השגת" הכסף, אבל גם באופן שבו ננצל את הזמן ונתייחס לכסף. יכול להיות שמתישהו לא נתייחס לכסף כמו שאנחנו מתייחסים אליו כיום? האם הצריכה בעקבות זה תהיה שונה?
בשנה האחרונה התקיימה בירושלים תערוכה במרחב של הסופרמרקט.
התכתבות מקסימה של האומנות עם נושא הצריכה. צריכה בסיסית לצד צריכה תרבותית.
מעבר לצריכה הרוחבית, כלומר, רכישה של הרבה מוצרים, ישנה הנהייה אחר החדשני וה"דבר הבא".
גאורג זימל, אומר על האופנה: "לעולם לא פשוט ישנה, היא מתקיימת במצב קבוע של השתנות" וממשיך אותו זיגמוט באומן (שניהם סוציולוגים) ואומר כי בהקשר זה מתקיים בעת ובעונה אחת "הרצון להיות כמו כולם, והחיפוש אחר ייחודיות".
במלים פשוטות, אנשים רוצים שיהיה להם את האייפון הכי חדש, כמו כולם, ובמקביל לצרוך את פרק הזמן הקצר שבו רק להם יש אותו. אה, וזה לא ייפסק, תמיד יתפתח דגם חדש. באחד הקטעים שכן מצאתי של גפן הוא כותב: ..ואני עדיין מחכה לפרסומת נבונה שתציג את מרכולתה בסיסמא כמו:"היכונו, בקרוב בכל החנויות - טלפונים מהדור הקודם!".
 |
| נלקח מהבלוג של: Vaun Raymond |
העידן הדיגיטלי בהחלט הוביל לירידת ערך הכסף בתחומים מסויימים. התריעו על כך בספריהם הבידיוניים (דאז) אסימוב וממשיכיו בסוגת המדע הבידיוני לסוגיו. עצם העובדה שכתיבת שורות אלו לא דורשת ממני הוצאה כספית וודאי תוכיח זאת.
ואם בסופרים עסקינן, בהרצאת הTED הבאה, Abha Dawesar, סופרת, מתייחסת לעידן הדיגיטלי ולאופן בו אנו צורכים את המדיה הדיגיטלית. היא מדברת על כך שלכל אדם, בסיפור חייו יש את אורך חייו שזה זמן ארוך מתמשך ואת נקודת ה"עכשיו" בה האדם נוכח וכי הוא צריך את שתי תפיסות הזמן הללו על מנת להבנות את ה"עצמי" שלו.
לדבריה אנחנו, ובעיקר הדורות אחרינו, עלולים לצרוך את המדיה בצורה שתשבש את תפיסת העצמי שלנו. הגירויים המקיפים אותנו ממסמסים את חווית הנוכחות בהווה והיכולת לשמור ולהעביר מידע מכווץ את התפיסה האורכית של חיינו. Dawesar במוצאה היא הודית והיא מתייחסת למשפחתה ולמקום ממנו באה ומאירה את החשיבות של צריכת הקשר. כשסבה מלמד אותה היא זוכרת הרבה מעבר לעובדות ונתונים. ההרצאה שלה באה מהלב ונראה שהיא נחרדת מהפספוס של החוויה ומנסה לשכנע את הקהל שלה לשמור על העכשיו, ועל הקשר.
השיר הבא, שנושא בשמו את אחד הסמלים לתרבות הצריכה, מספר את הסיפור של קונפליקט המציאות הצרכנית של תקופתנו. שלומי שבן, מצליח בתוך סיפור נסיעה טריוואלי ל"איקאה" לצייר לנו את העבר באזכור נוסטלגי של שיר יפה של ניל יאנג, את ההווה בתיאור הדרך מנתניה לבני דן, ולספר לנו על תפיסה חברתית, אופנה, ארעיות, ועוד כל כך הרבה דברים. כל זה בתוך מציאות של קשר, של היא ואני, ושל אמון מאוד חזק בקשר שמחזיק הרבה יותר ממה שמישהו נתן לנו. הסיפור של שבן נותן מענה או אפשרות למציאות אמביוולנטית אבל אפשרית של חיים בעידן הצרכני העכשווי שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה