דור ה-מה הפעם?

אל ההרצאה "נקמתו של דור הקנגרו" הלכתי כי הנושא מאוד עניין אותי (טרם שמעתי את המינוח הזה לתיאור הדור שאני ממש נמצאת בקצה שלו מבחינת הגיל) אבל מעבר לזה משהו בבטן גרם לי להפוך עולמות ולסיים מטלות (ותודה לכל הנוגעים בדבר ובמיוחד להדס ודרור!) לפניו ולבוא. 
אותו דבר בבטן גרם לי לפני שנה בערך לעבור על כל החנויות ספרים בירושלים וללקט לי את ספריו של זיגמונט באומן, לאחר שבאופן אינטואיטיבי לגמרי וללא הכרות בכלל רכשתי את הספר שלו "תרבות בעולם נזיל" ונשבתי בקסם החשיבה של האיש הזה שעבר כמעט את כל המאה שעברה ואת הקצת של המאה שלנו. 
ואיזה פלא, ההתייחסות הראשונה בהרצאה הייתה לבאומן! פעם ראשונה שאני שומעת מישהו אחר מדבר עליו. ובהמשך עלה השם של קרלו שטרנגר שגם הספר שלו נח לו על המדף שלי עם הרבה סימונים. מיותר לציין שלא התחדש לי הרבה, אבל ממש לא נהנתי פחות, מה יותר חוויתי מלשמוע דברים שאני מחברת לי בראש נאמרים על במה ועם מצגת כה חיננית על ידי מישהו אחר שבסוף גם אומר שזה לא רק הוא אלא חבורה של אנשים. 

דור הקנגרו, הערב בנוקטורנו

אם את מישהו זה מעניין שפשוט יילך וישמע, מניחה שבדף של רוג'ום יופיעו פרטים. אני רוצה לציין שתי נקודות שאיתן יצאתי ואולי כמה דברים סביבן.
דבר ראשון נוגע לחיים בעולם משתנה. הוא הביא בהרצאה משפט מאוד חזק שכתבה ליאור בר טוב באיזה פרוייקט של YNET  (שוב, משהו שכבר קראתי ופתאום מופיע כציטוט) והיא אומרת כך - "עשינו בדיוק את כל מה שאמרתם וזה לא עובד. וזה לא עובד כי "קורסי ההכנה לחיים" שנתתם לנו מתאימים לחיים שכבר לא קיימים". זו מחשבה מטרידה מצד אחד, כי קשה מאוד להתחמק מזה שאנחנו חיים בעולם שמשתנה מאוד מהר, והוודאות פוחתת עם הזמן. מצד שני יש בהבנה הזו משהו מאוד מרגיע כי אם זה משהו כל כך גלובלי שקשור לסביבה החיצונית אז חייבים לעשות עם זה משהו, זה לא רק שלי וזה לא רנדומלי. במובן הזה הקריאה של בר טוב לבחון את "קורסי ההכנה לחיים" היא אמיתית ואפשרית. מה אנחנו מלמדים? מה אנחנו לומדים? ומאיפה? הן שאלות פרקטיות מאוד, עם אפשרות ליישום ושינוי. 

הדבר השני מתייחס למהפכה. אני לא אוהבת מהפכות. אני לא מאמינה במהפכות. עמדתי בהפגנה אחת במחאה החברתית ואני צועדת או יותר נכון צופה רק בצעדת ירושלים בסוכות כי להרים כיסאות ושולחנות לא מזיז כלום לדעתי. אני חושבת על זה פתאום שעשינו את זה בכיתה ט', הוצאנו את כל הכיסאות והשולחנות החוצה במחאה על משהו ולא יצא לנו מזה כלום רק נזיפות. אולי החוויה הזו הוציאה לי את הרוח לכל החיים. אולי החינוך האנגלי וצפיה בהמון סרטים על משפחת המלוכה. לא יודעת. לא מאמינה. שינויים מתהווים. צריך זמן בשביל שיקרה שינוי אמיתי. ובעיקר צריך אלטרנטיבה. ופתאום חן, המרצה, שמדבר במהפכנות, מתייחס אליה כאלטרנטיבה הפחות מקדמת. וכמובן מביא את באומן כהוכחה, או יותר נכון את דבריו של באומן. עוד חיזוק לאגו הפילוסופי שלי. 

תוך כדי כתיבת הפוסט הזה דיברתי עם אחותי (לכן אולי הוא לא קוהרנטי כי יש רווח של שעתיים פחות או יותר מאמצע של הפוסט) ומתוך השיחה עלה שהוא לא כל כך אמר את המילה קהילה, למרות שבסופו של דבר היא עולה כאלטרנטיבה (ובסרטון על הרוג'ום הוא דוקא כן מדבר על זה). הקהילה נותנת מענה אלטרנטיבי לצורךלהתקומם על עוולות, להתמודדות עם מצב של פגיעות, לחוסר הוודאות במחר. הקשרים שאנו יוצרים הרבה יותר חזקים וודאיים מתחומים אחרים בחיינו כמו עבודה, השכלה ומקצוע. גם מה שרוג'ום יוצרים הוא קהילה. קהילה חושבת קהילה יוצרת (אם הבנתי נכון את הקונספט כמובן). באומן אומר בהקשר של אי הוודאות - "האנשים כמהים היום לתחושה של קהילה בתקווה (המוטעית) שהיא תספק להם מחסה מהמהומה הגלובלית הגואה". קהילה לדעתי יכולה לייצר את המחסה אבל לא מתחייב שרק המבנה של הקהילה יספק אותו. באותה מידה הוא יכול לעורר מהומה, אבל היא כלי שבהחלט יכול להיות המענה. 

לא החלטתי עדיין אם רוג'ום מספיק מעניין אותי בשביל להיות באופן פעיל חלק, אבל אני שמחה לדעת שהם ישנם ושיש אנשים שמדברים בשפה (לו גם התיאורטית) שלי. ולו יחייה זיגמונט באומן עוד שנים רבות ויחכים את עולמנו

שינויים #2 על השינוי והדברים שנשארים

לרדיו-דיסק באוטו שלי יש קטע שפעם בכמה זמן האופציה של הדיסק נתקעת. נכון שהרכב עצמו אוטוטו בן 11 אבל מוזר. בהתחלה חשבתי שהוא פשוט נהרס והלך קפוט יחד עם הדיסק שבפנים, התאבלתי עליו מספר ימים ואז פתאום, התחייה מחדש, הכל עובד כאילו כלום לא קרה. כך מדי פעם יש לי ימים של רדיו, ולא מבחירה. כל פעם דיסק אחר אובד לי ולכמה ימים נבלע אל לוע הלוייתן של הרדיו דיסק ולאחר כמה ימים צליליו מוצאים שוב את דרכם לחלל הרכב.

היום, רגע לפני שנתקע שוב, האזנתי לשלמה ארצי, והדסיק שנבלע הוא מקום, אחד האהובים עליי ביותר, עם הנעימה המקסימה הזו ועד כמה שירים נפלאים: 

יש לי אותו מאז התיכון לדעתי, מים רבים עברו בירדן (כל אזכורי ישו פה בשל אווירת החגים שצצה לי בפיד מחבריי ברחבי העולם), שלמה ארצי השתנה, אני השתנתי, ועדיין. זה אחד האהובים. אז מה לא השתנה?

המחשבה הזו מזכירה לי את הרקליטוס כפי שהכרתי אותו מהספר "רחוב ושמו ממילא" של אביגדור דגן.

רחוב ושמו ממילא, אביגדור דגן, 1984
אחד הספרים והסופרים האהובים עלי. קניתי אותו בגירסה הזו עם העטיפה הצבעונית
לצערי חסרים לו כמה דפים אבל הקסם שם

ראשית הרקליטוס - פילוסוף יווני כפי שמעיד שמו - שטען שאי אפשר לו לאדם להכנס לאותו הנהר פעמיים. הוא עסק באופן כללי בשינוי ובעוד כמה דברים ובספר מאתגר המורה את תלמידיו להבין את האמירה הזו שלדבריו האדם הוא לא אותו האדם והנהר כבר אינו אותו הנהר. המספר, שמתאר את עצמו כילד בממילא, מדמה את הנהר של הרקליטוס לרחוב ילדותו וכך הוא מתאר:

"כל פעם שאתה נכנס אליו, הוא רחוב שונה מזה שעברת בו אתמול. עדיין הוא מוביל לשער יפו, אבל פה עקר שרברב למקום אחר, שם מת פתאום חייט, מסעדה מארוקנית צמחה בן-לילה במקום שרק אתמול גזז ספר את שערך, ושם אתה מוצא בית-תפילה במקום בית-מלאכה לרהיטים."

וממשיך הוא ומתאר את הזמנים בהם הייתה חומה ואת הזמן הנוכחי שבקרוב יגיעו הבולדוזרים ויהפכו את הרחוב על פניו. ומסכם: "...הרבה לפני שהרקאליטוס מאזפוס גילה אותנו - הכל משתנה עם הזמן ובכל זאת נשאר כמו שהיה".

הספר יצא ב1984כאשר בסוף שנות השמונים פונתה השכונה לגמרי והמתחם כולו שונה כפי שהוא מתאר. במקרה השבוע הועלה בדף על המקום הסרט הבא שצולם לפני שהושלם הפינוי ומראה את השכונה ותושביה. מעניין לראות את הדגם של השכונה החדשה שמזכיר מאוד את מה שאנו מכירים היום.



בסוף הסרט הקריין, אריה גולן, אומר ששני דברים לא יישתנו בממילא - השם והתפקיד, התושבים יקראו לה ממילא ותפקידה תמיד יהיה גשר בין העיר החדשה והעתיקה. מנקודת המבט של היום גם אביגדור דגן וגם כותבי התסריט של הסרט צדקו - יש משהו שנשאר גם כשהכל משתנה.

עד כאן לגבי השכונה וחזרה למדיה. הטכנולוגיה משתנה ללא הרף. כל יום יוצא חידוש נוסף וקשה לאמוד מה יהיה השינוי הבא ויותר מזה מה יהיה השינוי שיתפוס ולא נבין איך לא הסתדרנו בלעדיו. דיברתי היום עם אבא שלי על היום של החתונה של אחותי (2008) בו היינו בחופש והיה ממש משעמם. אז הוא אמר לי "בטח לא היה לך סמארטפון או מחשב". וזה נכון, לא היה. ולהסתכל על תסרוקת לחתונה זה מאוד משעמם אם אין זווית צילום מעניינת שנתפסת במצלמה האחורית. 

מרשל מקלוהן (כן, שוב הוא..) הצליח לתפוס את זה לדעתי ולהתייחס למדיה ולא רק לטכנולוגיה. הוא סוקר את כל השינויים שהוא ראה, ממש מהמילה הכתובה דרך העיתונות, הטלפון ועד האוטומציה. מכל אלו הוא גוזר התייחסות לשינוי התייחסות יותר מהותית מעשית. כמו שהראתי בראיון איתו בפוסט הקודם הוא גם סקפטי לגבי עצמו בדיוק מהסיבה שהדברים משתנים והוא משתנה. הי - מזכיר שוב את הרקליטוס!

מצד אחד קשה עם חוסר הוודאות הזה. חוסר הוודאות מוביל אותי לחשוב על יאוש ועל אווירת "הבל הבלים". מצד שני היה משעמם מאוד אם היינו יודעים הכל. אם היינו יודעים הכל היינו מגיעים למצב של "אין חדש תחת השמש". מעניין מאוד ששניהם נאמרו על ידי אותו החכם באדם. 

ולסיום אני חוזרת לשלמה ארצי - ששר - "זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון מעט בחיים" חזרה לעוגנים שאנחנו צריכים בחיים, כי הם אלו שנשארים גם כשהכל זורם ומשתנה.

שינויים #1 האם העולם משתנה?

היה לנו דיון הערב בנושא השתנותו של העולם 
כראוי לבלוג זה אני לוקחת את הדברים לכיוון הטכנולוגי 
אבל רגע לפני על הנושא הרחב יותר, שינוי. 

מחשבות פילוסופיות על הזמן והשינוי נקשרו חזק לקהלת ול"הבל הבלים" 
אבל הראשון שעולה לי בראש בנושא הוא עמיחי בוריאצות שונות 
כאשר אחת מהן אצטט כאן, מ"פתוח סגור פתוח" (ע"מ 58)

... [אביו] ואמר: אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות: 
הדיבר האחד־עשרה, "לא תשתנה"  
והדיבר השנים־עשרה, "השתנה, תשתנה"... 

וכן השיח החוזר ונשנה שלו על השאלה מיהו אלוהים ומיהו נביאו - המות או השינוי. 

אני, שגדלתי על הפילוסופיה הנובעת משיריו של עמיחי
ויעיד על כך הספר ממנו ציטטתי, אותו קיבלתי במתנה ליום ההולדת ה-16 שלי
 לא יכולה שלא לחשוב על הפועל היוצא של ברכת אביו 
העולם משתנה, טכנולוגיות מתפתחות, א' אוהל הופך לא' אייפון, אך יש בו קבועים. יש דברים שלא משתנים. דברים כמו קשר, חברות, צורך באהבה, וגם דברים פחות רצויים כמו קנאה ושחיתות. העולם הינו גלגל חוזר אך התפאורה משתנה. 

דוגמה קטנה - הקליפ הבא מציג מערבון כביכול, בו הדמויות משתמשות במוזיקה כנשק במקום בכלי מלחמה רגילים. הכלי שונה אבל הרגשות המובעים האומץ, המזל וכמוהם כל המרכיבים של סיפור טוב הם אותו הדבר. ובלי מלים!

אולי אפשר להתייחס לדברים כמו שלמדנו במתמטיקה, יש נעלם במשוואה והמספרים שניתנו לנו כרמזים לפענוח חידה הם הקבועים שמעידים על טיבם של הנעלמים.

 

 חזרה רגע לטכנולוגיה. האם הטכנולוגיה משנה את העולם? בהחלט.

האם היא משנה את המרכיבים הבסיסיים של העולם? לאו דווקא. 

שעון חורף, שינויים וכמה קשה לנו איתם

שעון חורף.
השעה 23:00 ואני כל כך עייפה.
יש בחוץ חושך כבר כל כך הרבה שעות והגוף שלי מסרב להבין שעדיין לא חצות.
למה השינוי הזה קשה כל כך?
כולה שעה.

שעון חורף!

הו, מילת המפתח - שינוי!
כמה קשה לעשות שינויים.

לפני שנתיים ריכזתי קורס מטעם בית הספר לשיקום למרפאות בעיסוק. אחד המפגשים היה על שינוי.
חברתי היקרה חיית פתחה בפנינו דרך חדשה להסתכל על שינוי והתהליך שאנו עוברים בעת שינוי
לפני שנה בקורס אחר שריכזתי היא לא יכלה להגיע וקיבלתי את רשותה להעביר אותו בעצמי
לקראת המפגש התעמקתי קצת יותר ואף יצרתי את הסיכום הויזואלי הבא שמסכם את התאוריה של פרוצ'סקה ודקלימנטה מ1984. המודל מופיע רבות ברשת בהקשר של שינוי תזונתי ובTextbook העדכני ביותר של הריפוי בעיסוק הוא מופיע כאחד המודלים לקידום בריאות.

אך יש שינויים שנכפים עלינו, מפאת הזמן, המקום, דרישות הסביבה ועוד.
שעון חורף הוא רק אחד מהשינויים שלא תלויים בנו. (והוא אפילו לא זכה לערך בויקיפדיה, רק שעון קיץ)

גם השינויים הטכנולוגיים הם כאלו. מצד אחד אנחנו בוחרים אם להשתמש בהם או לדחות ולדחות את השימוש בגאדג'אטים החדשים. מצד שני, בשלב מסויים הם מחלחלים ובלי ששמנו לב אנחנו חלק מהשינוי.

טלפון ציבורי, למי ששכח

דוגמה קטנה, אחותי הלכה עם הבן שלה שרחוב
לפתע פתאום הם ראו טלפון ציבורי.
אחיין שלי הוא ילד סקרן והוא שאל אותה מה זה?
היא ענתה לו, טלפון! רוצה לשמוע?
והם הרימו את השפורפרת והאזינו לצליל  החיוג.
ואז שוב - הילד שואל - מה זה?
הוא לא מכיר בכלל את צליל החיוג. בטלפונים הניידים אין צליל חיוג ואין להם טלפון קווי.
הסיפור הזה ממחיש עד כמה לפעמים השינוי עובר עלינו בלי ששמנו לב.




למה אני מדברת דווקא היום על שינויים? אז גם השעון וגם הייתה לי תובנה קצת הפוכה. היכונו לכיוון הפוך.

מהטמה גנדי מצוטט כמי שאמר: 

"היה אתה השינוי שתרצה לראות בעולם"

כלומר לשינוי יש מהות אישית

כשהייתי צעירה (חטיבה תיכון כזה) הייתי מזמינה יומן של מוסדות בני עקיבא.
אם אני זוכרת נכון, הייתי שולחת 30-40 ש"ח בדואר ולאחר כמה שבועות הייתי מקבלת אותו ואפילו היו שנים שהייתה קניה מרוכזת. התרגשות גדולה ויומנים מלאי ציוני ימי הולדת חג ומועד, שירים וציטטות לרוב.
מתישהו זנחתי את היומנים ועברתי ליומן של גוגל.
לא רק שעברתי אלא התפארתי במעבר ובכך שאין לי צורך ביומן.

לפני כשנה קניתי במתנה לחברה יומן של Point Of You מגניב כזה עם קלפים והפעלות.
השנה קניתי לשתינו. את היומן שקניתי לעצמי יש לי רק מתוך גחמה ורצון לקנות לעצמי מתנה כמו שקניתי לחברה, אה, וזה גם היה במבצע.

דוגמאות לקלפים של Point of You

היום ברכבת מילאתי את השבוע במשימות ורשימות והבנתי משהו.
בעצם, אף פעם לא באמת עשיתי את השינוי מיומן בצורת מחברת ליומן הדיגיטלי
זה נוח לתזכורות אבל אני כל הזמן כותבת לעצמי פתקים (בכתב ידי הבלתי קריא) או רשימות בפנקסים.
כך שבעצם עשיתי שינוי בצורה ולא במהות, וכך לא רק שחיי לא השתדרגו אלא שעוד גרמתי להם להיות יעילים פחות...
כרגע נראה מה ילד יום אבל נראה לי שהשנה התחילה השבוע בסימן של חזרה להרגלים יעילים
והבנה של חשיבות המהות של השינוי.