לפני כמה רשומות גייסתי את בת אל לבקרה על הבלוג והיא שאלה אותי מי הקהל שלי.
עניתי לה שאין לי קהל מסויים אליו אני פונה ושהמטרה הראשונית היא כתיבה בשביל עצמי, בשביל לסדר לי את הדברים.
כלומר, יוצא שאני הקהל הראשוני, ואת, אתה , אתם - קהל (חשוב, אבל) משני.
מחשבה הובילה למחשבה ונוצר בי הרצון לכתוב על הנושא הזה, קהל.
ואז קרה הארוע הנוראי, בתיאטרון הבטקלאן בפריז ואחרי מספר ימי אלם אני רוצה לכתוב על הקהל ולהקדיש את זה באיזשהו אופן לקהל של ה"איגלס אוף דת' מטאל".
יצאה רשומה שהיא אוסף של מחשבות על קהל ועל הקהל האלקטרוני.
מהו קהל? בגדול, על פי הערך בויקיפדיה, קהל הינו ציבור של אנשים המשתתפים בצורה זו או אחרת בהתרחשות כלשהי.
קהל יכול להיות ספציפי ו/או קשור למקום מסויים.
אם נוריד את מימד הזמן ניתן למנות את "קהל הקוראים" של סופר מסויים, או קהל מעריציו של מוזיקאי.
מה הופך ציבור לקהל? ההתכווננות המשותפת למשהו אחד.
ככזה, לקהל מאוחד יש כוח רב - דוגמה מקסימה ראינו לאחרונה כאשר בעיירה איטלקית ביקשו קהל מעריצי להקת ה"פו פייטרס" לעורר את הלהקה לבוא להופיע בעירם והפיקו את הדבר הבא.
1000 מוזיקאים שמבצעים את אחד השירים המפורסמים של הלהקה.
בתגובה שלח להם סולן הלהקה הודעה מצולמת באיטלקית ואמר שללא ספק הם יבואו.
מי הפעם הקהל?
רוג'ר סילברסטון כותב בספרו "מדוע ללמוד מדיה":
"המודרנה אפשרה להבנות לעצנו טווח שלם של זהויות אשר מיועדות לקהלים שונים במצבים שונים, אך היא גם הולידה את הטענה שאפילו ממד בסיסי כל כך בזהות שלנו כמו המגדר הוא הצגתי"
סילברסטון אומר, במלים אחרות, את מה שאמר שייקספיר - כל העולם במה. הרשת מאפשרת לכל אחד להיות בעת ובעונה אחת צופה, בימאי ושחקן. לדבריו של סילברסטון ניתן ל"שחק" באופן שונה מול כל אחד, ואני מוסיפה, בכל מדיום. ניתן להיות, ואולי אף ראוי להיות חברותי בפייסבוק ומקצועי בלינקדין וסופר קריאטיבי בפינטרסט.
שאלתי מקודם מי הוא הקהל, דייב גרוהל או אלף המוזיקאים. אני מרחיבה את השאלה, האם ייתכן שלקהל יש משמעות רחבה יותר ודו כיוונית? הרשתות החברתיות מאפשרות תקשורת הדדית, באינסטגרם לדוגמה, אני יכולה לעקוב אחרי מישהו מפורסם, עם חשבון רציני ובאותה המידה הוא יכול לעקוב אחרי.
מקלוהן כותב בהקשר של עושר ועוני:
כיום, בעידן האלקטרוני, העיר נאלץ להסתפק במידה רבה באותו הבידור ואפילו באותו המזון ובאותם כלי הרכב שאותם צורך האדם מן השורה"
בהקשר הזה אני חושבת שהמרחב הציבורי, האינטרנטי, מיישר קו באפשרות לחשיפה ותקשורת. הגבולות של מציג מול קהל מיטשטשים.
מחשבה נוספת, שמתייחסת לטלויזיה בהקשר הזה - הריאליטי, שהופך את אפשרות של יחידים מחיי היום יום, אנשים מן השורה כפי שקרא להם מקלוהן, להיות "כוכבים" משפיע גם הוא על תפיסת היחיד במקום של קהל או איש במה. הריאליטי מאפשר לכל אחד לחצות את הקווים מתוך הקהל ולהיות מושא, מציג, כוכב לרגע או אף יותר.
מחשבות נוספות על תפקידו של הקהל, שיתוף וחוכמת המונים בהמשך..
עניתי לה שאין לי קהל מסויים אליו אני פונה ושהמטרה הראשונית היא כתיבה בשביל עצמי, בשביל לסדר לי את הדברים.
כלומר, יוצא שאני הקהל הראשוני, ואת, אתה , אתם - קהל (חשוב, אבל) משני.
מחשבה הובילה למחשבה ונוצר בי הרצון לכתוב על הנושא הזה, קהל.
ואז קרה הארוע הנוראי, בתיאטרון הבטקלאן בפריז ואחרי מספר ימי אלם אני רוצה לכתוב על הקהל ולהקדיש את זה באיזשהו אופן לקהל של ה"איגלס אוף דת' מטאל".
יצאה רשומה שהיא אוסף של מחשבות על קהל ועל הקהל האלקטרוני.
מהו קהל? בגדול, על פי הערך בויקיפדיה, קהל הינו ציבור של אנשים המשתתפים בצורה זו או אחרת בהתרחשות כלשהי.
קהל יכול להיות ספציפי ו/או קשור למקום מסויים.
 |
לדוגמה, כל האנשים שהגיעו להופעה של כוורת בפארק בקיץ 2013.
קהל יכול להיות מכוון למשהו אבל לא להיות תלוי במקום כמו מאזיני
רדיו המאזינים בקביעות לתוכנית ספציפית. לדוגמה כל האנשים
שמאזינים ל"נותן בראש" של בן רד, או כל מנויי "הארץ".
|
אם נוריד את מימד הזמן ניתן למנות את "קהל הקוראים" של סופר מסויים, או קהל מעריציו של מוזיקאי.
מה הופך ציבור לקהל? ההתכווננות המשותפת למשהו אחד.
ככזה, לקהל מאוחד יש כוח רב - דוגמה מקסימה ראינו לאחרונה כאשר בעיירה איטלקית ביקשו קהל מעריצי להקת ה"פו פייטרס" לעורר את הלהקה לבוא להופיע בעירם והפיקו את הדבר הבא.
1000 מוזיקאים שמבצעים את אחד השירים המפורסמים של הלהקה.
בתגובה שלח להם סולן הלהקה הודעה מצולמת באיטלקית ואמר שללא ספק הם יבואו.
מי הפעם הקהל?
רוג'ר סילברסטון כותב בספרו "מדוע ללמוד מדיה":
"המודרנה אפשרה להבנות לעצנו טווח שלם של זהויות אשר מיועדות לקהלים שונים במצבים שונים, אך היא גם הולידה את הטענה שאפילו ממד בסיסי כל כך בזהות שלנו כמו המגדר הוא הצגתי"
סילברסטון אומר, במלים אחרות, את מה שאמר שייקספיר - כל העולם במה. הרשת מאפשרת לכל אחד להיות בעת ובעונה אחת צופה, בימאי ושחקן. לדבריו של סילברסטון ניתן ל"שחק" באופן שונה מול כל אחד, ואני מוסיפה, בכל מדיום. ניתן להיות, ואולי אף ראוי להיות חברותי בפייסבוק ומקצועי בלינקדין וסופר קריאטיבי בפינטרסט.
שאלתי מקודם מי הוא הקהל, דייב גרוהל או אלף המוזיקאים. אני מרחיבה את השאלה, האם ייתכן שלקהל יש משמעות רחבה יותר ודו כיוונית? הרשתות החברתיות מאפשרות תקשורת הדדית, באינסטגרם לדוגמה, אני יכולה לעקוב אחרי מישהו מפורסם, עם חשבון רציני ובאותה המידה הוא יכול לעקוב אחרי.
מקלוהן כותב בהקשר של עושר ועוני:
כיום, בעידן האלקטרוני, העיר נאלץ להסתפק במידה רבה באותו הבידור ואפילו באותו המזון ובאותם כלי הרכב שאותם צורך האדם מן השורה"
בהקשר הזה אני חושבת שהמרחב הציבורי, האינטרנטי, מיישר קו באפשרות לחשיפה ותקשורת. הגבולות של מציג מול קהל מיטשטשים.
מחשבה נוספת, שמתייחסת לטלויזיה בהקשר הזה - הריאליטי, שהופך את אפשרות של יחידים מחיי היום יום, אנשים מן השורה כפי שקרא להם מקלוהן, להיות "כוכבים" משפיע גם הוא על תפיסת היחיד במקום של קהל או איש במה. הריאליטי מאפשר לכל אחד לחצות את הקווים מתוך הקהל ולהיות מושא, מציג, כוכב לרגע או אף יותר.
הריאליטי שאני הכי אוהבת...
